בלב השרון, על גבעה קטנה, בצהרי יום ששי, כחום היום, במרחב אירועים ותיק עוד מתקופת המנדט הבריטי, השתתפנו באירוע חם. חתונה של אמצע אוגוסט....

מה באמת חשוב לנו בחיים? אהבה, תזונה, וויי-פיי ושליטה על המזגן. כל השאר זה בונוס. אבל בואו נודה באמת, יש לנו עוד צורך בסיסי משמעותי, לאחוז...

לפיני הייתה יד חזקה. לא בפוקר. בתחרויות עם חיילים משועממים בשק"ם. בהורדת ידים, לא היו לו מתחרים ביחידה. במועדון הקצינים, בין סיבוב דומינו...

כל הדרך לירושלים, ניסיתי לשחזר ולהיזכר האם אבא שלי ביקר אי פעם באחת מדירות הסטודנטים שלי אי שם בשנות השבעים של המאה הקודמת. במהלך לימודיי...

מכוניות קטנות, נהגות גדולות יום הסבא. היום בשבוע בו אני משובץ באקסל המשפחתי להוציא את הנכדה מבית הספר "צוקי אביב" בצפון העיר שנמצא מעבר לכביש ומחייב מבוגר אחראי לחלץ הילד מחסות מערכת החינוך ולהעביר אותה את הכביש לבילוי מול מסך הטלוויזיה בבית הממוזג. תרומתי הצנועה במפעל המשפחתי הבנוי על תעסוקה מודרכת לנכדים קצרי קומה ומרובי אנרגיות בצורת מופעים במתנ״ס, רחצה בבריכה שכונתית, בניית ארמונות בחוף תל ברוך, סיפורי הדוד משה, איציק והגיטרה או בכפוף לנפלאות משבר האקלים - פגש שכבתי על

שכנות טובה טובה השכנה שלנו ניצולת שואה. ילדה בת ארבע, פליטה מקראקוב, שבורחת עם המשפחה מציפורני הצבא הנאצי בחודש הראשון למלחמת העולם השנייה. נמלטים מזרחה עד לסיביר ברכבות שנועדו להובלת בקר. שלושה שבועות של רעב. סיר מרק כרוב אחד לקרון עמוס בפליטים. מזל שהסבתא הטמינה מראש במחוך שלה מספר מטבעות זהב וכך הצליחו לקנות אוכל ולשרוד בהמשך מסע הישרדות מרתק של המשפחה. בסוף נקלטו בבוכרה אצל הקהילה היהודית, גרו שם כארבע שנים כעקורים, וניצלו. השכנה שלי היא מהשורדים. טובה ארן נולדה בפולין, ה

לפני שלושים שנה הסתיים פרק בחיי. פרק שהתחיל עם חיוכים ופרפרים בבטן והסתיים על מדרגות רבנות. לא רקדתי. ואחריו מיד הגיע סדר פסח. לי לא היה...

קניתי מיכל גז פלפל לבת שלי. שיהיה. לא קשור לחמאס או לאיום האירני. פשוט הבנתי שהביטחון האישי של כולנו, על הפנים. זה לא עוד טור נגד מי שעומד בראש המשרד הממשלתי האחראי על ביטחון הפנים של אזרחי ישראל. המצב הרבה יותר גרוע. התחושה האישית היא שאין פה ביטחון. לא פנים ולא מחוץ לבית. אתה יוצא מהבית – ולא ברור למה זה עלול להתפתח. בסקר שהזמינה לאחרונה סיעת הגמלאים במועצת עיריית תל אביב-יפו ממכון גיאוקרטוגרפיה עולה כי נושא הביטחון האישי הנו בראש סדר העדיפות של תושבי העיר מגיל 50 ומעלה. לא

הערה לקורא המבולבל: זה נוסח חלופי לפוסט "להחליף חדרים על הטיטניק"... כל אחד והטיטניק שלו. רק זוג אחד מכל ארבעה זוגות שורד את המסע. 1:3....

רק זוג אחד מכל ארבעה זוגות שורד את המסע. רק אחד מכל ארבע מגיע לחתונה של הנכד שלוב זרועות עם הסבתא המקורית שלו. 1:3. זה הסיכוי שלכם...

אחרי עוצר החתונות בספירת העומר, נפתחה בצאת חג השבועות תקופת החתונות. שפע הזמנות לאירועים משמחים אצל הילדים שגדלו, והחליטו לשמח את ההורים...

בדרך אל הבית המושלם, אתה לא חייב לשכור מעצבת פנים יקרה או אדריכל צמרת. אתה יכול לחסוך לא מעט הוצאות שיפוץ או בניה בכדי ולהגיע לבית...

לא תמיד אנחנו גאים במה שהילדים שלנו עושים. בדרך כלל אנחנו לא ממש מבינים מה הם עושים ובטח שלא ברור לנו על מה משלמים להם משכורות כל כך...

גם לכם יש הרגשה שאתם כבר הרבה זמן בעיצומו של ריצת משוכות אישית? רצים כמיטב יכולתנו עד למשוכה התורנית, עושים את הדילוג הנדרש, מתאפסים...

ניסיתם פעם לצלם דממה? רגעי שתיקה כבדה התלויה כענן דיכאוני בשמי מעונכם? הצלחתם להנציח את רגעי הזעם, הכעס האין סופי, האכזבה העמוקה, והחלום...

רוב החברים שלי טוענים שאין להם זמן. כלומר - באופן כללי הם כבר לא ממש עובדים, אבל כשאנחנו נפגשים הם עונים לי על רוב ההמלצות שלי לבילוי...

אני קורא. תמיד. מאז ימי "ספריית חן" ברחוב אבן גבירול פינת השופטים. שם הכרתי את גיבורי נעורי. הרבה לפני ימי הטיק טוק וסדרות הטלוויזיה,...

פעם בשבוע. לפחות פעם אחת בשבוע. זה מה שעושה אותי מאושר. פעם בשבוע להתחבר לרגש. לחוש את המחשבות. להיות טוב. ביחד עם עצמי. לא לעשות חשבון....

אילו הייתי מסכם את סך כל הרגעים בהם חיכיתי מחוץ לדלת הבית, ממתין להוד מעלתה, בסידוריה האחרונים לפני שאנחנו נועלים את דלת הבית סופית...

בלי כוונה הזדמנתי השבוע לתערוכת סיום השנה של המחלקה לטקסטיל בשנקר. ההרד-קור של היצירתיות בגוש דן. ליבת המקוריות. המקום בו הפנטזיות,...