כמו באגדות, בסיפורים הרגועים עם הפיות הטובות והזאב הרע, במדינה רחוקה, המוקפת באויבים הרוצים לחסלה, התפתחה במהלך שנות קיומה קבוצת אזרחים שונה.
לבושים קצת שונה, מדברים עם חבר דמיוני שחי במרומים, הם ממש האמינו שלא חייבים ללכת לצבא. באמונה שלמה. " נמות ולא נתגייס" זעקו בהפגנות.
וכך, לאורך כשמונים שנה, הייתה הסכמה שבשתיקה כי אין טעם לגייס אותם בכוח. הם בין כה לא ממש לוחמים ראויים. חלשלושים. עם בגדים משונים ופאות ארוכות. ממלמלים באידיש לא מובנת וחמש פעמים ביום מתבודדים עם בוראם בקבוצות המתנודדות קדימה ואחורה כמקובל במסיבות טבע. והכי מנג'ז - יש צורך להשיג עבורם אוכל כשר מיוחד ולהרחיק מסביבתם לוחמות מחרמנות - כל זה היה גדול על הצבא ולו מבחינת עלות תועלת.
המדינה התפתחה וגם המיעוט המשתמט עוד מעט רוב. גיוס לצבא הפך עבורם כאות קיין בקהילה. שיקוץ המטיל פגם בטוהר הדם המשפחתי ופוסל הסיכוי לזכות בשידוך איכותי. תליית מדי צה"ל על חבלי הכביסה הפכה לתועבה שכונתית.
באותה מדינה לוחמנית, הצבא היה קטן, זריז ומאומן. לא נדרשו הרבה לוחמים כי האופוזיציה לא ממש התאמצה. כך קמו עם השנים עוד מספר כתות שהרימו את דגל הפציפיזם, השונות, אי לאומיות או סתם אלרגיה לשמן רובים. צדיקים באמונתם שהלכו בגיל 18 לקב"ן עם פתק מהבית וקיבלו אוטומטית פרופיל רפואי ששחרר אותם מחובת הגיוס ואפשר להם להקדים בטיול הגדול, הטיול שאחרי ה'אין צבא'. או סתם לקפוץ לאומן ולהשתטח על קבר הצדיק באמונה גדולה - כי המשיח עוד מעט מגיע. אבל בינתיים אפשר גם להתנחם בזרועותיה של האוקראינית הרחמניה.
יאדה יאדה יאדה, בשנה שעברה גוייס הפראייר האחרון למות בעד ארצו. לצבא שלהם היו חסרים חיילים והוחלט לבטל את תעשיית הפטור כי באמת, צריך חיילים, אחרת כולנו נמות.
והצדיקים ממורמרים.
הימ"חים מלאים בטנקים, האפסנאות גדושה בדגמ"חים, הישיבות הומות אברכים, בתי הקפה גדושים בגאים משוחררים, בבריכות משכשכות בביקיני נערות חסודות עם פטור גיוס מטעמי צניעות, בכפרים הצעירים המוסלמים משתעממים, ולשכות הגיוס שוממות.
אז לחצו שם על האנטר במחשב הגיוס. גיוס לכולם.
מרגע זה, כולם זה כולם. הגעת, גויסת. חויילת, נשבעת. יהיו ועדות פטור שמהם יוצאים רק על אלונקה. לכל אדם יש תפקיד לשלוש שנים. עבודות ליבה, גם למי שלא למד ליבה. כי כולנו יודעים לעבוד. משמירה על אסירים, בטחון פנים, הוראה, גננות, עובדי מטבח בבתי אבות. לא באמת חשוב מה, רק שיגוייסו כבר ונוכל להתפנות לנצח באופן מוחלט את האויבים שלנו.
במדינה קטנה אי שם, יושבים אנשים רציניים, חפצי חיים.
הם החליטו כי החיים חשובים להם יותר מפסקי הלכה.
ולצדיקים שבוחרים בקריירה למשרת אדמו"ר, הותווה מסלול חיים חדש.
לכל אחד מהם ניתן מהיום אות קיין קטן במאגר הממשלתי. מ׳. לא מילואימניק. משתמט.
אחרון בתור. תמיד. כי יש לו זמן ואלוהים בעזרו.
פשוט וקל. אחרונים בתור בנתב"ג, כי אין להם דרכון. אחרונים בתור לתחב"צ כי אין להם רישיון. אחרונים בתור למשרות ממשלתיות כי אין להם תעודת יושר. עריקות זאת עבירה פלילית. אחרונים בתור לשירותי בריאות, כי הם לא יוכלו לשלם את דמי החבר לקופח שלא יסובסדו יותר. בקיצור, מ׳ זה לא כיף. ואז יהיה פסק הלכה חדשני - גולני זה אח כשר!
ולעניינינו, במקום אחר על הגלובוס, נגיד במחוזות יהודה וישראל, במקום לומר לקבוצות הצדיקים הייחודיים שלהם - עד כאן, הם מתווכחים ביניהם איך מתאימים את שדה הלחימה שיהיה גלאט כושר ומתאים להלכות הרבנים. פה באמת צריך את עזרת השם. כי הקרב הבא ממש לא יהיה גלאט והפצצות יפלו גם על הערים הכשרות.
חסידים, שתחזקנה הידיים.
Comentarios