אוסובוקו תחילה

במחשבה לאחור, היה עדיף להגיש את האוסובוקו טלה כמנה ראשונה. אחרי כל כך הרבה מנות ראשונות טעימות שהוגשו לנו, בקושי הצלחנו להנות מהמנה העיקרית, תבשיל בשר מצוואר טלה באפיה איטית. תבשיל עסיסי, אחרי שעות ארוכות בחום נמוך ומתמשך בתנור, עם הרבה תשומת לב וירקות שורש שהשחימו והתרככו בציר שומן הכבש בתחתית התבנית, מעדן קלסי המתלווה ליין קיאנטי איטלקי איכותי שהביא סנדי לארוחה היישר ממילנו.

לגבר שחוגג באמצע החיים יומולדת 70 שנה, יש כבר את כל המתנות האפשריות. צעיפים, חגורות, ארנקים ואולרים, אפטר שייב או מוצרי טואלט אחרים, טישירט שובב עם כיתוב "אני מבציר 1952" או "בוגר מחזור 1970 באליאנס" או חולצת "סוף מסע בודדים בקורס טייס 66" , "מודל 52' יד ראשונה" - באמת שלבחור הזה יש הכל. אולי. יכול להיות שחסר לו מקום חניה שמור מול ביתו על הכרמל.

הדבר היחיד שהעלה דמעות בזווית עיניו בערב פרטי מצומצם שערכנו לכבודו קומץ חברים, היו כמה נתחי אוסובוקו עסיסיים, הרבה כוסות יין, ובעיקר כמה מכתבי ברכה אישיים שקיבל מחברים המלווים אותו למעלה מחמישים שנה. חברות בדרכנו המשותפת אל עולמות האושר של ים הנכדים, מרחבי הנוסטלגיה והצ'יזבטים, המון ימי מילואים משותפים עד עצם היום הזה, זוגיות לפנתאון שכנראה תמשיך עד הגלגול הבא, ומפגשים חודשיים קבועים עם "חברים לנשק", עוד מעט 30 שנה, המצדיקים נהיגה לילית מחיפה לגוש דן.

אז עם כל הכבוד לשף פאש שערך עבורנו את התפריט, שהתחשב בגרגרנים חסרי המנוח שנאספו מסביב לשולחן, והעניק תשומת הלב ראויה לכל הטבעוניות, צמחוניות, נמנעות מלקטוז ומחרימות הגלוטן, נמנעים מפחמימות וחובבי הפיתות - באמת שחבל היה להשקיע כל כך הרבה שעות חיתוך וקיצוץ הסלטים למנות ראשונות - כשהכל נמוג מול המנה העיקרית הדרמטית. פינוק לחיך בטעות טקטית הוגש אחרי רצף לביבות, סלטי ירקות, מגוון חצילים וממרחים, בורגולים וקטניות לדוגמניות הבית שלנו שעדיין שומרות על גזרה שמתאימה לתצוגת האופנה הקלאסית של לאה גוטליב מגוטקס, בימים בהן כיכבו על המסלול...

כשהמסעדנים בתל אביב באופן משונה מחליטים להעלות מחירים, כמו הלוויתנים המסתערים על החוף, במחירי מנות בלתי סבירים, ההופכים את הבילוי של פעם, אכילה במסעדה, לעינוי ואכזבה ידועה מראש - האלטרנטיבה היא לאכול ביחד, בבית פרטי, בהפקה מקומית, ולצאת עם חיוך רחב וכיס לא פרום.

זה ממש לא הגיוני שאתה היום בעצם לא הולך למסעדה לאכול ולשבוע. אתה מגיע לטעום. המסעדות המובילות, הן מסעדות ביס. המנות מגיעות למרכז השולחן, אתה טועם עלה חסה עם רוטב מצומצם וקומץ חלבון בטקסטורה חדשה - ועובר לטעימת המנה הבאה. לא באת לצאת עם בטן מלאה. באת קודם כל בשביל לצלם ולשתף את החבר'ה. באת להנות מחוויית המסעדה, מוזיקלית, אומנותית, ואם מצאת חניה סמוכה אחרי שעה בפקקי העיר - דיינו.

אם המלצר לא מוטרף עליך, או מתעלם ממך, אם הבנת את התפריט המנוסח על ידי תמלילן צמרת, וזאת רק אם נפתח לך ה-Q CODE של התפריט כי "אנחנו ידידותיים לכדור הארץ ולא מדפיסים תפריטים", אם המלצרית הנחמדה לא שכחה שביקשת את המנה עם הרוטב בצד, ואם אתה מצליח בתאורה הרומנטית עלאק לא לנגוס בעיגולי הפלפל החריף שפוזרו בנדיבות במנה - בתאבון, כי עוד מעט מגיעו החשבון... חברים. מצבנו הכלכלי מעולה. תגידו עד מחר שאני קמצן. לא מסכים. אולי. מצד שני - לשלם 80 שקלים על סלט חסות ברוטב זה לא בשבילי. וכשהמחיר כולל-כולל הכל מגיע למעלה מאלף שקלים לזוג. זה לא מוצדק. אפילו אם הרוטב מפלטינה. והוא לא.

לרגל אירוע ה-70 של פיני נסענו לבית נחמד במושב הסמוך לנתניה. פחות משעה בפקקים מתל אביב, אבל הייתה שם חניה. מה שבתל אביב היה לוקח לנו למצוא כשעה ו/או לשלם סכום גבוה בחניון. במושב חיכה לנו פאש, אחרי ששמע מראש את כל הבקשות המיוחדות שלנו (טבעוני, צמחוני ורגישה לגלוטן נפגשים לארוחה, זאת לא התחלה של בדיחה) פינק אותנו מכל הלב, בכמויות מעוררות חרטה אחרי הארוחה. קינחנו במלבי מנגו עונתי, ובמחיר שרק מעלה את השאלה - מתי נפגשים אצל פאש לעוד ארוחה?

כל הזכויות על הטעמים, המתכונים והצילומים לאיש יקר שלא מפסיק לחייך -

פאש ממושב אביחיל. 0522542728