איה תיבות הדואר האדומות?

צ'אט זה לא מכתב.

פוסט זה לא ממש כתיבה.

אם זה לא נחרט על נייר, נארז במעטפה ונשלח עם בול - זה בטוח לא ייגמר בטוב.

שני v כחולים ואחר כך זה מתדרדר ל"הסר עוקב" ואת סדר פסח לא תעשו השנה ביחד.

יוחזרו המכתבים!

רק לפני כן, שיחזירו לנו את תיבות הדואר האדומות בתל אביב.

מלכוד 22 של דואר ישראל. אין תיבות דואר בנמצא. אם אתה כותב מכתב, פעולה בסיסית שאבותינו נהגו לבצע מדי פעם, תגלה כי אין תיבה אדומה זמינה בה הם נהגו לשלשל מעטפות מבוילות שהגיעו ליעדן בבוא הזמן, בחרם דרבנו גרשום. כלומר, סגורות ובדיסקרטיות.

היום לשלוח מכתב מבלי להגיע לסניף דואר עמוס מבקרים, בתאום מראש כמובן, זאת משימה כמעט בלתי אפשרית. השימוש במכתבים פחת. לבד מהחשבונות, אגרות, צווים, וכל הבשורות הרעות שאפשר להכניס למעטפה - שום דבר טוב לא מגיע לתיבת הדואר שלנו. אולי ים של פרסומות, אבל כל אלו מושלכים מיד לפח בצער רב על עצי יערות הגשם שנכרתו לטובת הנייר האיכותי המיותר הזה.

שמעתי כי שר התקשורת פטר את הדואר מלתחזק את תיבות הדואר האדומות ואישר לדלל אותן למינימום. תיבה לכל 1500 מטר. זה רדיוס הפעולה המיטבי של כותב המכתבים הארץ ישראלי המצוי. בתל אביב, מטרופולין עם הרבה נמענים, אנחנו ערוכים בעיקר לקלוט המעטפות שכמעט כולן ממוסדות ולא מחברי נפש. איפה הימים בהם שלפנו מ"מגירת הכתיבה" שלנו עט נובע ושפכנו את ליבנו עם דיו כחול עמוק על נייר חלק?  היום במגירה הזאת ישנם רק מטעני טלפון נייד, אוזניות שבורות וכבלי טעינה שהנייד שלנו דוחה מחוסר טעימות לרוח ותקן אפל.

אהרון, הדוור השכונתי הנאמן שלנו בשלושת הדירות בשכונה שלי בהן עברנו בעשרים ושש השנים האחרונות - מספר כי את עיקר המעטפות בכלל מחלקים קבלנים פרטיים העובדים כ"מתחרים" לדואר ישראל בהפצת המעטפות. מעטפה עם בול? מזמן לא ראיתי בתיבת הדואר. רק הודעות ממוסדות בהם התעקשתי שלא לפטור אותם ממשלוח עדכונים במעטפה מוחשית.

מכתבי אהבה כבר לא כותבים. מקלידים בוודאי. אהבה היא רגש ולא הקלדה, כך שכמעט בטוח כי בסוף זה יסתיים במריבה והסר עוקב. SEND וגמרנו.

אז מי כן נדרש לדואר ? למשל משרד התחבורה. עד לסוף השנה הנוכחית תדרוש מכל בני השבעים להוכיח את כושרם הבריאותי בכדי להחזיק ברישיון נהיגה בתל אביב המאתגרת גם נהגים בני עשרים. אז בשורה לבני מחזור 54' : לקראת חגיגות יומולדת השבעים תקבלו הודעה עם טופס ארוך הדורש בדיקות אצל רופא המשפחה והאופטומטריסט השכונתי המורשה, המתחייבים בחתימתם כי אנחנו כשירים לנהיגה גם בגילנו המופלג. אגב, יצא לאחרונה שינוי בתקנה שתחול רק משנה הבאה, הדרישה תהיה רק מגיל 75 ומעלה.

עד לפי שנתיים הייתי אחראי על חיי מאות נוסעים, ועכשיו ספק אם אני כשיר לזינוק בעליה, ברוורס, בחניה צפופה - התמרון הכי מסובך שנתנו לי בהכנה לטסט בגיל 18, משהו שאחרי חמישים שנות ניסיון, אני עושה בעיניים חצי עצומות, בעיקר בזכות מצלמת ה-R והתמסורת האוטומטית....

אבל המבחן האמיתי עבורנו, האזרחים הוותיקים החדשים, הוא לא בדיקת הראיה או הביקורת אצל הרופא החביב, אלא לאתר בשכונתך את תיבת הדואר האדומה. אני נשבע כי עד לאחרונה היה במרכז המסחרי שלנו סניף דואר. ואיננו עוד. אני זוכר עוד מספר תיבות אדומות בשכונה - ואחרי סיבוב מביך, כולן נעקרו ונעלמו. המוצא הזמין הוא באפליקציה EASY, שמאתרת עבורך בקלות את ה"אדומה" הקרובה לביתך. רק שהיא רחוקה...

בסוף מצאתי סניף דואר פתוח ושלחתי המעטפה.

אני מציע לאנשי משרד הרישוי לא לבדוק את הטפסים. מי שהצליח למצוא תיבת דואר אדומה ולשלוח אליכם הטופס בהצלחה - מגיע לו רישיון נהיגה בוודאות עד גיל מאה ועשרים!