אלוהים אדירים

מאמינים או לא, כולכם תסכימו כי הסיפור הזה עם אלוהים, אדיר!

לפעמים צריך להגיע לקצה בכדי להבין עד כמה היו פה חכמים גדולים לפני אלפי שנים. הגו, כתבו טיוטות, שברו לוחות, חרטו מגילות, התנזרו, הלכו מכות, הובילו צבאות ששחטו עמים שלמים והצליחו להפיץ סיפור שעובר מדור לדור, בגרסאות מותאמות לחבלי ארץ ברחבי הגלובוס, סיפור קסום שבעלילה מככב גיבור אחד משותף. אלוהים שבשמים.

אל קדמון, האחראי פה על הכל. מהודו ועד כוש. הדרך הכי קלה להסביר לזה שאינו יודע לשאול, למה אנחנו פה - אחד מי יודע, כל אחד והאלוהים שלו. לכל זה יש פרוטוקול מפורט על פיו העלילה צריכה להתפתח, עד לסוף מפואר המובטח למאמינים. גן עדן, משיח, תחיית מתים, מציאות במימד אחר, גלגול נשמות, עולם הבא, החלפת המטריקס באלגוריתם יותר מוצלח, אושר ועושר עד עצם היום ההוא אמר ה' צבאות. אמן.

סיפור היסטורי מוסרי שנכתב על ידי גדולי המספרים, משוררים, חכמים ומתוחכמים שהצליחו להוציא את המגילה הכי בסט סלר שנכתבה. שפה עילית, ספרותית, עשירה שהעבירה מדור לדור את הרוח האלוהית בפונטים מושלמים את הרציונל לסיבה בעבורה הגענו לפה לסיבוב אקראי בין לידה למוות, הטיעון הכי מוצלח המצדיק את כל הסבל, המחסור, חוסר ההיגיון בתהליך המורכב שקוראים לו חיי אדם.

הנימוק התאולוגי, בכל ורסיה אלוהית, להניח בצד את הרציונל, האהבה, הרצון לחיות בכיף, ולעשות דברים אחרים על פי ציוויים שנכתבו לפני אלפי שנים , פרשנויות של שליחי האל שנצברו לאורך השנים, ואורח חיים סגפני אך אלוהי. לבוש הזוי, מנהגים מעוותי חיים, מסורות משונות, ואחד אלוהינו. העיקר שכולנו מאמינים שהוא, או היא, מרוצה ומחייך איך עם שלם משחק אותה שומר חמץ למשל, ואוכל פיתוח נטולות חיטה, לחמניות נטולות גלוטן, עוגות ללא שמרים וקאפקייס ללא קמח. כשר לכאורה. הללויה.

אז למה אני מטרחן לכם את הראש העמוס שלכם אחרי שבוע חול-מועד-פקוק ועמוס נכדים לעייפה בהבלים על חבר דמיוני אלוהי שכל אחד יכול לבחור אם להאמין בו או להוציא מהמקפיא את הפיתות ולשים ז' על תרי"ג המצוות? עוד מעט קט הרי הכול פה מתפוצץ.

זובחי הגדיים מול שליחי הנביא בסוף יתנגשו על קרנות סלע האיוולת בהר האלוהים ויסחפו את כולנו לסבב רגשות המסתכם בסוף בשתי סיסמאות רגשיות - "מוות לערבים & אטבח אל יהוד!" במנגינות שונות מלווה בשריפת מכוניות, שיגור טילים, פגיעה בחפים מפשע והתרחקות נוספת מסיום 140 שנות טרור הדדי בשם אללה וה' גם יחד.

זה יהיה יומרני לשאוף להגיע להסכמה על הפסקת אש דתית. מצד שני, שני העמים תלויים הדדית כלכלית, ומצד שלישי, עתידנו שזור באותו מגרש לעד.

חייבים להוציא את אלוהים מהמשוואה. המדינה הקטנה הזאת לא מסוגלת להכיל את כל הדתות האלו ביחד. אולי בגלל נפילת הגלוטן או הרעלת חזרת - אבל מאז תחילת הרמדאן אני לא מפסיק לחשוב על כל הרע שנגרם לכולנו בגלל האלוהות המדהימה שחייבים לשים אותה בצד. לאלתר. היחידים שיכולים להביא את השקט על כולנו הם רק אנשי הדת מכל הצדדים, שיסכימו כולם, כי פה - יש שותפות אזרחית. כל אחד בביתו, שיאמין, יתפלל, וידבר חופשי עם אלוהיו. מספיק עם בתי הכנסת, מקומות קדושים, חלאס עם מסגדים ותפילות המוניות. בואו נחיה, ונשאיר את אלוהים אצלנו בלב.

בעזרת השם, יהיה לנו עתיד משותף בארצנו הקטנטונת שמה לעשות - היא ארצנו של כולנו, מזקני צפת, לחלוצי כנרת, וותיקי יפו, קהילת העיר העתיקה בירושלים וסופרי טבריה, מנצחי נפוליון בעכו, מבריחי החשיש בנגב וסבתא גמילה בבית ז'אן. כולנו ישראלים-פלסטינים, וכולנו חפצי חיים.

חג שמח!