כל כך הרבה פעמים אמרתי לך שזה לא יגמר בטוב, אז כשאני צודק, ואני בדרך כלל צודק, מותר לי לומר – אמרתי לך?
כשבלב סופת כרמל חבר שלי הזמין אותי לצאת לריצה על חוף הים, לא אמרתי לו שהוא מטורף ויחזור רטוב לגמרי מהגשם?
כשחברת פייזר התחילה בחיסוני הקורונה – לא אמרתי לכם לקנות את המניות שלהם?
לחומוס במזנון הדרכים היה קרום צהבהב מגעיל, אז מה הפלא שעכשיו יש לך כאב בטן. לא אמרתי לך להיזהר מזה?
מי טס בדצמבר לפוקט? למה אתה מתפלא שביליתם שבוע במלון כי בחוץ לא הפסיק לרדת גשם. אמרתי לך!
למה הזמנת אותי לשיחה צפופה כשבסופה אני שומע שהחלטת בניגוד לעצתי כן להתגרש ממנה – עכשיו אתה מבין שזאת טעות יקרה וכואבת. לא אמרתי לך מראש שתתחרט?
צודק, אבל בעיקר מעצבן. ה"אמרתי לך" הוא שובר שוויון, מחסל חברויות, הערה דופקת דיון רציונלי. אמרתי לך, וזהו. למה אתה לא שומע לי. הביטחון העצמי שלך הוא באמת שלך, אבל הצדק נשאר אצלי. אמרתי לך.
"א-סימפטומטי, מחוסן פייזר, אופטימי ללא תקנה, גמלאי טרם זמנו, שלא באשמתו & חוקר תעופתי בעולם השלישי & יעוץ טוב להשקעות בשווקים גרועים& חוקר חומוס ישראלי איכותי& כבר לא צמחוני & נמנע מבלונדיניות, פחמימות, בירה, פיתות וקינוחים & טועם יינות וחובב ויסקי & שומר נגיעה בכיף & פנוי תמיד למשחק מטקות בחוף הצוק & ותמיד בדיאטה..." - זאת החתימה השחצנית שלי בסוף כל דבר דואר שאני מפיץ לחברים.
אחד שלא לוקח אחריות על שום דבר, לא מבין ממש עד הסוף בנושאים רציניים, חוקר בלי מסקנות סופניות, טועם בלי ויסקי ספציפי מועדף, חומוסאי שמתנזר מפיתות, צפונבון תל אביבי שמרגיש שלא בנח במסעדות יוקרה עם שם קצר מה-ABC וחשבון ארוך מהיתרה שלי בתחילת החודש בבנק. רמת החפיפניקיות שלי התגברה עם צאתי לגמלאות והשותפה שלי לחיים צריכה לעבור ולבדוק אחרי בכל פעם שאני מתקרב לנושאי אחזקת הבית, שטיפת כלים וגיהוץ חולצות. לדעתי, אני האחרון שיכול לומר – אמרתי לך...
תמיד יזכרו לי שעוד במגדל הפיקוח, כשהיינו צריכים להעביר למשמרת פקחי הטיסה הבאה חדר נקי, שטוף ורחוץ - פיתחתי שיטה בה הכול היה כאילו "נקי" בתוך 3 דקות ואפילו הסמרטוט ריצפה היה מונח בצד לייבוש אחרי שכביכול שטפנו אתו את הרצפה. בפועל – רק הסמרטוט נטבל במים, הרצפה רק הורטבה מעט כאפקט נקיוני חפיפניקי, כי באמת חשבתי שחבר'ה שמרוויחים למעלה משלושים אלף ש"ח בחודש לא צריכים לשטוף רצפות...
אנקדוטה מעניינת, צודקת, עם מוסר השכל מעניין : לא כל המבריק ורטוב - הוא נקי. אמרתי לכם?!
אבל לא על זה דיברנו, אלא על הסיכום המעצבן של הרבה טרגדיות קטנות שבחיינו – אמרתי לך.
אם יש משהו שאני שונא לשמוע, ביחוד כשאני טועה, מפסיד, מתחרט, דופק עם הפטיש על האצבע למרות שאמרת לי להיזהר - זה כשאתם אומרים לי "אמרנו לך!?"
כאילו, מה? אז אתם צדקתם, אני החלטתי אחרת, והאצבע המדממת היא שלי...
אצבע כואבת, מניית קנביס מאכזבת, דירה בשכונה ג' בבאר שבע שגם הבדואים לא מוכנים לשכור אותה, הרשמה לטיול אופנועים בהודו שנמוג עם הקורונה - הם רק דוגמאות מייצגות להזדמנות בהן הרמתי לכם להנחתה מוצדקת, אמרנו לך!
אנא. אנחנו לא בתחקיר אסונות קבוע. אף אחד לא גובה פה עדויות. לא מעניין מה אמרתם לי. אני בהחלט זוכר מי אמר מה. נכון שדפקתי את האצבע אבל לא את הראש. האצבע כואבת, הטעות מדממת, ההשקעה השגויה שוקעת, האהבה נכזבת, והלב שלי בתעוקה גם בלי האמרה האגואיסטית הזאת שלכם – אמרתי לך!
קרדיט לצילום המקסים שצולם בתורכיה - בתערוכת פוטומניה 2021 במוז"א, תערוכת צילומים בינלאומית משלימה לצד תערוכת "עדות מקומית" שבכל פעם מחדש מצליחה לעצבן אותי. איך לצד כל כך הרבה צילומי חדשות מהשטח מדהימים, מצליחים אוצרי התערוכה לבחור יותר מדי צילומים של "עוולות" לפלסטינים, כאילו צלמי עיתון הארץ ודומיהם השתלטו על התערוכה. דמוקרטיה, כבר אמרתי לכם?
Comentarios