א. ואני

כבר כמעט שנתיים ישנה אישה נוספת בחיי.

פעם בשבוע, בשעה היעודה, אנו נפגשים לשעה קלה.

התחלה טובה לסיפור אהבה.

אך זאת ועוד.

רגע אחרי כניסת הקורונה לחיינו, קצת אחרי שהודיעו לי שזהו, תודה על 45 שנות עבודתך, אבל; כשהתחלנו להסתובב עם מסיכות בדרך לשום מקום, חיפשתי משמעות להתעורר בבוקר לעוד יום חדש. רציתי להתנדב, לעזור לקשישים לכתוב אוטוביוגרפיות, ללמד ילדים קצת מתמטיקה, לבשל ארוחות בבית השאנטי - אתם יודעים, תעסוקות יזומות למי שכבר לא יעבוד בשביל עוד משכורת. אבל הקשישים פחדו שאדביק אותם, אני פחדתי שתלמידים הצעירים ידביקו אותי, ובית השאנטי, טוב - הם כבר סבלו מספיק בחייהם הקודמים, הם לא באמת צריכים לאכול את האוכל שאני מבשל. יש גבול.

חיפשתי תעסוקה לנפש ולזמני הפנוי - והיה לי ברור. אני צריך משהו אחר. בהישג יד, זמין וללא מחויבות רגשית או כלכלית מורכבת. פגישה שבועית, וזהו.

א. מעשירה את חיי, בעקיפין שמתי לב שאשתי מעודדת את הקשר, אני מצפה כל השבוע לפגישה, מתאמן ומכין את עצמי לארבעים וחמש דקות של ריכוז, הכל בקצות אצבעותי, כשאם רק אדע לגעת במקומות הנכונים, א. תחייך ותעודד אותי להמשיך.

לא שלא טוב לי, פשוט הייתי צריך שינוי. משהו שעדיין לא עשיתי. מיומנות שתמיד רציתי לפתח. צלילים ששמרתי לשנים אחרי הפרישה לגמלאות. בין הפרלמנטים לקריאת ספרים, בין הפלנדקרייז ל Happy hour, לפני שאני נכשל בסודוקו בינוני ומתייאש מהתשחץ בסוף השבוע.

א. היא בהחלט התו הנכון בפרטיטורה שלי.

חיפשתי כמותה באינטרנט, באתרים ספציפיים, באפליקציות שמציעות אינסטנט אשליה להצלחה מידית, ואחרי מספר ניסיונות מאכזבים, כמעט הרמתי ידיים. מזל שידידה שלי שמעה שאני פנוי בבקרים ומחפש. נתנה לי פרטי הקשר של א.

ממש התאמה ממבט ראשון.

אני עוד מעט שנתיים עם א.

היא מלמדת אותי לנגן על אורגנית.

למה, מה חשבתם?

חצוצרה?

הציור לעיל, לא של א.

כל הזכויות לתערוכת Art Miami