באהבה

האהבה נמצאת בכל מקום. כמו אלוהים. או שלא. או שלא כל הזמן. אבל היא קיימת. גם כשבאמת זה לא הזמן והמקום, אפשר להיות בטוחים. האהבה נמצאת פה. איך לא?

כי אם לא נאהב, לא נדע. לִשנוא. להתנגד. להילחם. נוותר, כי בשביל מה ומי להתאמץ? אין למה להתגעגע. אין את מי לאהוב. נורא.

ילדי הגן, אוהבים. בטוח. יאדה יאדה ועוד פעם יאדה. במחלקת התשושים, במחלקות הכי מגעילות, שוכבים קשישים במיטתם הלומיי תרופות והוזים את אהבותיהם, כאילו היו שם לידם, מחזיקים להם את היד, כמו פעם.

ואנחנו, בין גן הילדים לגן עדן, נאהב. נחפש את מי לאהוב. נאהב גם את עצמנו, כי אם לא אנחנו, אז איך נוכל לצפות שמישהו יאהב אותנו?

פאוזה. פאייד אאוט זום על גבר כסוף שיער שותה קפה ומאפה בבוקר שמשי בנוף אורבני כמו נווה אביבים - חבר, זה טקסט דביק מדי? בא לך לכתוב טוקבק קטלני ולדפדף הלאה? לא מהנושאים עליהם אנו דנים בפרלמנטים שלנו. קשה לך? הרי הכי קל זה לגלול הלאה, לבדיחה הבאה ולצילום האקזוטי מנופי נפאל - אבל אתה ואני יודעים, כי מתחת למבט המשועמם שלך כשמתחילים לדבר על רגשות, עמוק בפנים אתה אוסף אהבות, העלבות, קנאה ופירגון, חלומות וייאוש. אם קשה לך לשמוע על אהבה, כנראה שהנושא קרוב ללבך.

זהו, חזרתי, זום אין, אני מיד מסיים. אהבה, היא העיקר והמנוע לרוב מה שנעשה פה. אנחנו מבלים עם מי שאנו אוהבים, אנחנו מתגעגעים, אוהדים, נפרדים, מקנאים ושונאים, בעיקר את מי שאוהבים, או אהבנו. סליחה, אני יודע שזה לא המקום והנושא. עדיף לכתוב פה על BBQ או ויסקי איכותי או נשיקות צרפתיות בסגנון סוף שנות השישים, אבל דווקא. בגלל שאנחנו כבר לא ילדים, חשוב לי שנזכור כל בוקר כשאנו קמים לעוד יום מעניין או משעמם, אתגרי או שגרתי - הימים שלנו יהיו שונים אם יהיו גם בהקשר של קורטוב אהבה. למשפחה, לעיסוק, לחברים, וגם למדינה. אני חושש שאיבדתי היום כמה עוקבים בבלוג. אם להיות אמיתיים, באהבה כמו באהבה. אין אהבות שמחות. כנראה שלא היינו צריכים להיות עקביים בעקיבה אחרי, והגעתם לכאן בשביל המשקאות ואני פה בשביל המסיבה כולה!

זהו. אוהב את כולכם. ועוד יותר את שמונת הקוראים הקבועים שלי, שבכל זאת נשארתם איתי בטקסט הזה עד הסוף.

מהרומנטיקן האחרון מרחוב רב אשי,

שיושב בקצה הבר,

ומשקיף על האוהבים בכל הגילאים שחולפים מולו,

מתגעגעים לימים של רגשות,

עם חמישים גוונים של אהבה.

באהבה.

קרדיט לצילום - Art Miami