באהבה, בדיאטה ובחג השבועות

חברים, ככל שעשן בגליל סמיך יותר, אני מתקשה לנשום בתל אביב.

רגע לפני, בפסע, בואו ננסה לקחת נשימה ארוכה ולדמיין שאנחנו מדינה רגילה.

עם נושאים ממש בנאליים כמו אהבה. יחסים. גרגרנות והמרוץ אחרי החיטוב הבלתי מושג, עם חלום להיכנס לג'ינס מתקופת האוניברסיטה...

מצרף את טורי השבועי לפסק זמן תל אביבי אסקייפיסטי.

מבטיח לחזור למציאות בשבוע הבא.

ספירת העומר תמה. החלה עונת ספירת הצ'קים והחתונות. הארוחות הכי יקרות בעיר. אירועים טובים, שלא לכולם יש סוף טוב. קצת מדכא, לאור הנדרים, ההבטחות, הברק בעיניים, ההשקעה הרגשית והחסכונות משנות חייכם המאתגרות – זה לא באמת עסק מבטיח, הזוגיות הזאת. כן יקירתי , אפשר להתווכח על המספרים. אפשר לשפר את הסיכוי האישי של זוג ספציפי, את בהחלט צודקת אבל עדיין - רק אחד מכל ארבעה זוגות מגיע לחתונה של הנכד עם הסבתא המקורית שלו.

ועדיין, הזוגיות היא האלטרנטיבה הכי טובה העומדת בפנינו. אלא אם אתם מפרדס חנה והצטרפתם לקבוצת פוליאמורים מאושרת, למסע רגשות מאתגר בחיפוש  בעקבות האושר הפנימי שלכם, בין חדרה לאום אל פחם.

חג שבועות בפתח. איך חתונות  הקיץ מתחברות להילולת הבלינצ'ס ועוגות הגבינה שלפנינו? האופטימיות. שאהבה תנצח, ואנחנו נהיה חטובים לנצח ללא קשר לפיגועים הקולינריים מסביב לשולחן המשפחתי שעברו עלינו מאז סדר פסח. ארוחות הפסח, המימונה, יום העצמאות, חתונת ל"ג בעומר שנכנסה באמצע, עוד חתונה אזרחית שמחה שלא מן המניין, ועכשיו – שבועות. כאשר בנוסף, גם מסיבת האסרו חג, ארוחת הארוחות. הכל מכל, כי חבל לזרוק אוכל. ארוחת שאריות שגם אחריה אפשר מעומק הסירים להאכיל פלוגה בעזה. זהו החג בו אנו מארחים את צמחוני כל העולם שהתלכדו במשפחתי, ולא לשכוח את הטבעונית. שזו בעצם עוד צמחונית שרוצה קצת יותר תשומת לב מהאחרים.

לקט כל עוגות הגבינה, הפשטידות והבלינצ'ים שנשארו לנו מארוחות החג המשפחתיות, חלקם נטולי גלוטן, רובם נטולי טעם, וכולם מתאימים לתפריט 'אבא חטוב' ביום הפינוק השבועי שלו בו כל האיסורים מושהים. ירקות ומאפים. הרבה קמח לבן שנאסר עלי למאכל בקדנציה הקרובה,  שולחן ללא בשר/עוף, הרבה פסטה והדגים היחידים שהיו על השולחן היו מלוחים וטעימים ביותר.

ואיך זה מתחבר, הארוחה של הצִמחו-דג לפיזוז הכמעט בלתי נמנע על מדרגות הרבנות?

האופטימיות. האמונה שאצלי זה יצליח. שאני לא אכנס לסטטיסטיקת המתגרשים. שאני לא אחזור להיות שמנמן אחרי שירדתי כל כך יפה בדיאטה האחרונה. קצת אמונה ונגיע חטובים יד ביד לשחק רמי קוביות על המרפסת עם החברים.

1:3. ממש מאתגר. רק זוג אחד מכל ארבעה זוגות שורד עד לסוף המסע. הייתי בזה. מזל שאצלי ברבנות זה היה 1:2. אולי רק בגלל שהבנתי כי להתחתן פעם שלישית יהיה כמו "להחליף חדרים על הטיטניק" והלכתי קודם על פרויקט שינוי מבפנים של מערכת ההפעלה של החתן במקום להחליף כלות חפות מכל חטא, לבד מחטאן שבחרו בי.

אני יושב לשולחן, בצהרי חג השבועות. עמוס סלטים, ממרחים, מאפים והפתעות שהושקעו בהם מיטב האנרגיות הקולינריות, כולל סלט שהכנתי במו דמיוני ואצבעותי החתוכות, ומתגעגע למשהו אחר, שישמח אותי באמת. מנה מנה. עם פחמימה נוטפת שומן לצד חלק עסיסי ומשויָש, נתח מיצור שהיה חי עד לאחרונה, עד שנפרס והועלה על הגריל.

באהבה כמו בדיאטה. מחויבות ומשמעת עם סיכויי הצלחה מאתגרים. סקס, אהבה, פינוק, גרגרנות וחמדנות. תאוות ישנות לעונג שבטח לא יעשה לי טוב, לבטח יגרום לי ייסורי מצפון, לבגידה בערכים עליהם נשבעתי לאחרונה, יפגע בבלעדיות שהבטחתי לאחת והיחידה וגם לסלט החסה והפחמימות הלפטיניות המשעממות, ולנגיסות בגידה קטנטנות שגם פה – סיכויי ההצלחה שלי לשמור על זוגיות מושלמת עם התפריט המוגבל נוטים לפחות מחמישה אחוזים. 95% חוזרים לסורם ולשומנם.

בדיאטה יש לנו סיכוי הצלחה של חמישית מסיכוי ההצלחה באהבה לנצח. ועדיין אנחנו פוצחים בדיאטה חדשה בכל שני וחמישי. האופטימיות האנושית בתפריטי החיים תהרוג אותנו ברכות, כמו התזמורת שניגנה על סיפון הטיטניק הטובעת.

 רק זוג אחד מכל ארבעה זוגות שורד את המסע.