בציר 53'

אני איש של ויסקי. סינגל, בלנדד, מעושן, מיושן בחביות יין מיוחדות, אירי, יפני, ישראלי או סקוטי, צעיר בן 4 או קשיש ויקר בן 25 שנים, הסדר באמת לא חשוב, תמזגו בבקשה, אני הרי לא נוהג הערב; העיקר שיהיה לידי פרטנר ראוי על הבר. עם יין זה כבר סיפור אחר. זן העינב, מקום הכרם, הארומה, הבוקה ועד כמה הייתה שנת הבציר מבורכת. לגבי חברים, זה קצת אחרת. בציר שנת 53' הוא הכי איכותי שאני מכיר. עוללים שגדלו באווירת צנע, חגגו בר מצווה במגבלות ה"מיתון", איבדו הבתולים לצלילי הרוק הרוק-אנד-רול על הדשא, מתגלגלים כאילו הם בוודסטוק, התאהבו בילדות הפרחים, התגייסו לצה"ל הכי שחצן שיש בואך היישר למחדל יום הכיפורים; בחרו ללמוד מחשבים לפני המצאת המחשב האישי, דיברו רומנטיקה עם החברות לפני המצאת הטלפון הנייד, שרו את סוזאן עם לאונרד כהן ולמדו לנגן בגיטרה את בית השמש העולה; שיננו את "מרד הנעורים" הולכו לתנועת הנוער; חלמו להתקבל לחברה יציבה עם פנסיה תקציבית, חתמו קבע לכמה שנים כי המפקד שלהם ביקש, התחתנו עם הפקידה הפלוגתית, עם המוכמת הכי יפה ביב"א, לקחו משכנתא ללא מורא, קנו בית קטן עם רעפים בישוב קהילתי חדש, ונפגשו בסופ"שים עם ידידים פלסטינים בשיחות נפש ארוכות לעיצוב השלום המתקרב. אנחנו שנולדנו חמש שנים אחרי הכרזת המדינה, אחרי שההורים שלנו התאוששו והתבססו להקמת משפחה בא"י, לסבא עם מספר צרוב על הזרוע וזיכרונות זוועה שמנעו ממנו שינה רצופה, אנחנו הסג"מים של 73', המעמד הבינוני הגמלאי של היום שכבר חיתנו את הילדים, עסוקים בלא להשתעמם מחד ולא לשקוע במשחקים עם הנכדים יותר מדי, הדור שלנו חוגג השנה 70 שנה.

דיסקליימר מתבקש - כל הטקסט לעיל יכול היה להירשם בגוף נקבה, מתנצל, אך אני שומר את זה לפוסט נפרד. מגיע לכן באמת התייחסות מלאה בנפרד. מבטיח.להבדיל מיין ישן, היישון שלנו לא משהו. מזל שהמציאו את הבוטוקס, הטיסות לאיסטנבול לשיפוץ קטן,כדורי סיאליס שמחזיקים את העטרה כמו פעם, סדנת מיינדפולנס שממקדת אותנו בכאן ועכשיו מעשי ונטול כעסים, גיחות קבועות לפוקט או כל אי תאי אחר שמקבל בחיוך את הכסף הגמלאי שלנו.

המחזור שלנו. חברי בני השבעים. כבר לא ממש מלח הארץ. ההורים שלנו נלחמו בבאב אל וואד, אנחנו מסתבר לא נפסיק להילחם, גם בנפנוף כרזות ודגלים על הגשרים, עד שיפנו אותנו מהבריקדות בקרב האחרון על הדמוקרטיה. השנה - בין הפגנה למחאה, נחגוג חברי למחזור את יום הולדתנו ה-70. בהפתעה כמובן. ללא ידיעתנו, מובלים בעורמה לאירוע, מושיבים אותנו כאילו באנו לעוד ערב חברתי, שלא נקבל אירוע לבבי מההפתעות, כמו הנכדים שקפצו מהרילוקיישן, הילדה החוזרת בתשובה שמוכנה להתעלם מהעדר משגיח כשרות באירוע, יושב עם חיוך, מצפה ומחכה למצגת זיכרונות נוסח חיים שכאלו, לסרטו ברכה מהחברים ב-LA, לזום עם הבת דודה הקשישה במלבורן, למצגת צילומים שלנו יושבים מזועזעים כסנדקים בבריתות עם הנכדים, להתכנסות בפורום מצומצם עם עשרות חברים בבר הקופסא השכונתי להרמת כוסית, לחבילת פינוק בספא ששה כוכבים מתנה מהילדים, וסופ"ש בצימר הכי יקר בגליל, עם אהבת חיינו. זהו, עשיתי לכולכם את הספויילר של השנה. בלי סודות. הכול צפוי, ידוע מראש והרשות נתונה. כן, גם אתה חבר שלי, שכבר שנה מאיים כל ארוחת ששי שלא תעיזו להפתיע אותי השנה! אפשר להתחיל בחגיגה. רצף של מסיבות "הפתעה" לכמאתיים בני המחזור שלי/חברי לגיוס/לאוניברסיטה/לחיים. מעכשיו ועד דצמבר - אני עסוק. חוגגים שבעים עם החברים. שנה ללא הפסקה.מצד שני, לא עם כולם שמרתי קשר, לא כולם באמת קרובים אלי עד כדי שיזמינו אותי לחגיגה, חלק לא ממש שמחים בלשון המעטה, ומה לעשות, חלק כבר לא איתנו. אז אולי זה לא יהיה פעמיים בשבוע ולא בבר שכונתי אלא על הדשא בסביון, או בפיקניק משפחתי ביער בן שמן, או חס וחלילה שוב בזום בגלל שאנחנו כבר מוגדרים כקבוצת סיכון של אזרחים וותיקים מאוד.בציר 53׳ - חברים, זו השנה שלנו. שרדנו והגענו עד לכאן עם חיוך. נעבור גם את החגיגות הבאות עלינו לטובה. יומולדת שמח אח שלי!