הבו לנו ידים

לאחרונה קצת נרגענו עם איומי ההגירה של מיטב בנינו. חלק בגלל שינוי מגמת הרפורמה, אחרים הבינו כי לונדון ממש אינה מחכה להם; מעטים מימשו כבר את הפחדים שלהם ועברו לחופי פורטוגל, הפרקטיים שבהם מחכים לסוף שנת הלימודים, ומתווכי הנדל"ן היוונים לא מאמינים כמה לקוחות חדשים דוברי עברית הכירו בשנה האחרונה.

זה לא שמחר יהיה עודף הצע דירות בתל אביב מגל המוכרים פה, היצע שנובע מהצורך לממן לחברים שלי קניית דירות באתונה. ברצינות, סביב 300 אלף אירו אתם מקבלים דירת 3.5 חדרים בשכונה טובה בבירת יוון. זה לא סכום שווה ערך לדירה סבירה בין גדרה לחדרה, אבל זה בהחלט חסכון ששמתם בצד לימים קשים, לטיפולי שיניים ומכונית חשמלית חלופית חדשה, לחתן את הילד האחרון שמתמהמה עם האירוע, ואם יישאר, אז קצת טיול מפנק על ספינת התענוגות בדרך לחופי אי שם.

אחד בונה בית דירות בפורטוגל עם נוף לכרם רומנטי, זוג אחר מתבסס על חופי לימסול בשותפות בבית דירות חלומי לפליטים עתידיים מן המהפכה המשפטית שאולי תעבור קריאה שניה ושלישית בהפתעה, חבר נוסף מצא במאתיים אלף אירו דירת גן על חופי לרנקה, במרחק עשרים דקות משדה התעופה ועוד 25 דקות טיסה מנתב"ג - יתגעגע להפגנות מול הבית של הפוליטיקאי השנוא התורן, כך שמיטב החברים שלי, בעשור השמיני לחייהם, במקום להשקיע מרץ בנדנדות גן המשחקים עם הנכדים – שבו להיות יזמי נדל"ן בין לאומיים.

למה יהודים מעדיפים לנגן על כינור ולא על פסנתר? כי בפוגרום קשה לברוח עם פסנתר במזוודה. למה אנחנו מכינים לעצמנו מקלט עם ציזיקי וקלמרי מטוגן בסביבה הלניסטית מחויכת – כי זה קרוב, והכי הרבה נגיע לשם גם על חסקה.

בשיחות סלון לאחרונה אנו מדברים על ירידה, אבל לא באמת. הרי היורדים המהדרין נוסעים עד לאוסטרליה. משנים שכונה לגמרי. למדינה נטולת איסלם (כאילו שבמלבורן מעוז היהדות אין כמיליון מוסלמים נחמדים שבחרו להשתקע עם הקנגרו'ס הכי רחוק ממכה?) ומרחיקים ממך את הנכדים לטווח של יממה טיסה וטרומבוזה בוורידי הרגל מובטחת מישיבה כל כך ממושכת במטוס.

כאשר המלאי במרתפי בנק ישראל מתרוקן מהרזרבות, בגלל פנטזיית הרפורמה שלא הובנה כהלכה, בגלל משבר כלכלי עולמי שלא צפינו וגם בחסדי כמאה אלף אברכים צדיקים נתמכי קצבאות. בישיבה הקרובה לביתם הצפוף.

מאה אלף. תארו לכם – כל אברך כזה בלי עין הרע, או טו טו משיג שידוך. בעזרת השם, זוג הצדיקים הצעירים האלה יפרו וירבו. על פי מקורות אמינים באקדמיה – כל משפחה של חרדים מקבלת הטבות מאוצר המדינה כששת אלפים שח בחודש, כלומר 600 מליון ש"ח כל חודש, כלומר 7.2 מיליארד ₪ כל שנה שאוצר המדינה משלם/מפסיד מבטלתם אומנותם. קצבאות, הנחות בארנונה ובמערכת החינוך, הקצבות מיוחדות, תמיכה במי שלא עובד, תמיכה במי שלומד, מערכת בריאות ציבורית צפופה אך כשרה בפסח, עזרה באמת מינימלית לצבא השם שעולה לנו בעתיד נכדינו. מצד שני – אולי בעזרת תפילת רבבות החסידים יגיע המשיח בקרוב ואז לכסף באמת לא תהיה כל משמעות.

עיקר המשנה הסוצליאליסטית שהביאה את גלי העלייה הציונית בתחילת המאה הקודמת הייתה – "הבו לנו ידים עובדות". על הטוריה, על המקלדת, לא משנה על מה – רק שאנשים יהיו עסוקים בעבודה. ברנר, ברל ובן גוריון צדקו. אם רק יראו את בבני ברק ובירושלים, בבית שמש וביבניאל את האור מחוץ ללימודי התורה, יהיה לכולנו יותר טוב. לאברכים, שיתחילו גם ללבוד בגדים שלא רק בשחור/לבן, ולנו – שילדינו יישארו בטווח נגיעה איתנו, והנכדים יהיו לנו על הידיים ולא בזום...