רשע, תם, חכם וההוא שאינו יודע לבשל.
מה השתנה? גם הפעם הבטחנו לעצמנו סדר צנוע. בלי הרבה אוכל, עם דגש על חברתיות, פרשנויות קורונה ופוליטיקה עם הרבה יין ונשנושים קלים ברקע.
אז תראו איך זה נגמר – כמו תמיד...
שולחן ערוך למהדרין, כשבסוף כולנו נברך הגומל אם נתעורר מחר בבוקר ללא תעוקת לב.
אני מוקף באנשים שמחג פורים ממלמלים שלא מתאים להם הפסח הזה. אין להם כבר סבלנות לפוליטיקה המשפחתית לגבי סדר אירוח המפגשים הרב שנתי, לא מסוגלים עוד פעם לראות שלישיית קניידלך בקערת מרק ואחרי זה עוד לאכול קציצת דג ממולא אפרפר ותפל שהביאה הדודה החד שנתית של ההורים, קרובת משפחה שנפגשים איתה רק על מצות, וטוב שכך. ערב מלחיץ, עם חולצות לבנות מגוונות בעיטורי טיפות רוטב שנזל עלינו בשליחויות בין המקרר, לאוטו, לשולחן הערוך לאללה. עוד אירוע משפחתי שיסתיים בהבטחה חגיגית – NEVER AGAIN עד לשנה הבאה כמובן.
גם השנה נשבעתי שאעזור, אהיה הסו-שף המושלם ובטח שלא אסיר את החיוך הפסחי שלי עד צאת החג לפחות. אז זהו – שגם השנה התברר כי טבח אינני. בקניות תמיד אבחר את מה שלא מתאים לרשימה המדויקת שקבלתי, כשצריך אותי במטבח לקצוץ ירק או לפתוח מכסה צנצנת סרבן – אינני. אין לי מושג למה הכוונה – תכבה את התנור כשזה ישחים מספיק. מספיק למי? שחום זה יותר חום או יותר פחם? לעולם לא אצליח להבדיל בין פטרוזיליה לכוסברה אלא אם זה כתוב על האריזה, וכשצריך לתבל את התבשיל, ידי קלה על המלחיה.
הבנתם , נכון?
ואני שואל – עד מתי?
כמה פעמים צריך לעבור את המסע הזה?
מה לא ברור?
כמה סימנים עוד צריך לתת?
אז מעכשיו אני מוסיף אצלנו בהגדה עוד בן לרביעיית הבנים – את האחד שלא בא לו לבשל.
לא אמרתי לא מסוגל, לא יודע, מנוע, שומר נגיעה מהכיור או לא הייתי במספר סדנאות בישול עם חברים שיכורים. פשוט – לא מתחבר לסיפורי הבעל הבשלן. אני – לא בא לי לבשל ומבחינתי שנאכל סלט עם חביתה כל ארוחות חג הפסח. לא מתאים לי.
הינה. אמרתי את זה.
מאמי, זה לא שאני לא מסוגל, יכול, רוצה, רגיש לגלוטן, מתגרד מקיצוץ פטרוזיליה – פשוט וקצר, לא בא לי!
ועד שלא נתחיל לזקק ויסקי במטבח, לא נראה לא שעתידי שם...
Comments