הזקן והים

נ. הוא פנסיונר. הגיע לגיל 73 ועדיין לא מבין כי זה השלב בחיים שמגיע לך הנחה בתחב"צ, שצעירים יפנו עבורך מקום ישיבה ברכבת, שלא חייבים לקום בחמש וחצי כל בוקר בכדי להספיק להתעמל קצת לפני היציאה למשרד, שנכדים זאת לא חובה אלא עונג צרוף, ובשלישי בערב הולכים לסרט בעשרה שקלים.

אני לא יודע מה נ. עבורכם – בשבילי הוא חבר.

נפגשנו לפני למעלה מחמישים שנה, אי שם בבסיס חצרים, ומאז אני לא מצליח להיפרד ממנו.

נ. הוא אבא נהדר, סבא גאה, סוכן ביטוח מצטיין שיושב תמיד סביב שולחן האבירים שמכרו מעל למיליון דולר ביטוח בשנה אחרונה, חבר נאמן שתמיד עבורך- כשצריך.

על פי מקורות זרים שמעתי שגם מאהב מצטיין, איש החיים הטובים והטעימים, חובב סיגרים איכותיים ויינות עם סיפור, ותמיד שותה – וודקה עם תפוזים. לא אשכוליות בבקשה.

נ. הוא שותף קלאסי לטיסת עסקים למזרח הרחוק, בתנאי שהעסק שלך הוא מנעמי החיים. נ. מכיר בסיאם כל מסעדה, מרכז קניות, מלון שווה, חייט הודי שיוציא אותך עם חליפה מחויטת בתוך 24 שעות, אתה תראה מיליון דולר, בתנאי שלא איכפת לך שהחליפה בצבע גזר ואתה נראה כמו מהרג'ה הודי אשכנזי. נ. שולט חלקית בשפה התאית – בעיקר במשפטי המו"מ על מחיר החולצות בדוכני הרחוב או השעונים דמויי רולקס בשוק החיקויים, או במשפטי פתיחה בשוק החיקויים לאהבה אמיתית.

נ. נרדם כשנועלים את הדלתות במטוס, וכשהכלכל מכריז במטוס "דלתות לאוטומטי! הוא כבר בעולם החלומות, ומתעורר אחרי 10 שעות בגייט בבנגקוק רענן ומוכן לקרוע את העיר, בין פסל בודהה השוכב למוקפצים ב- SEA FOOD MARKET שם הם מכירים אותו ממרחקים – מיסטל נ.!

נ. אהב לשבת על הבר בקפה "נלסון" ברמת אביב, בפינת הבר של ברשל, במרכז הבר של נונו, על הבר במסעדת אנמארו של חברו ולקוחו המכובד, להסתודד בפינה עם ויקטור בקלואליס, ובעיקר הוא אוהב לשבת על הבר איתי – באמת לא חשוב איפה. רק שנתחיל בוודקה עם תפוזים, ואחר כך – הסדר ממש לא חשוב....

נ. האיש עם העיניים הכחולות, שכולם בטוחים כי הוא אח של אבי דיכטר, אוהב את החיים. מחייך, לא רב עם אף אחד, רודף שלום, אוהב רופאים, מכור לבדיקות MRI, אם אפשר היה גם היה עושה קולונוסקופיה יותר מפעם בחמש שנים, ואוהב להיות נאהב.

נ. הוא חבר שלי. יש לנו הרבה קילומטרז' משותף בסמטאות החיים המתפתלים שלי ושלו. עברנו הרבה ביחד ולחוד , ולזכותו יאמר שגם את הלחוד שלנו, אנחנו עוברים ביחד.

כי ככה חברים מעבירים את החיים.

כיף להיות חבר של נ., ואני מאחל לנו עוד הרבה וודקה, ויסקי, וחוויות רבות משותפות - עד שנוגדר סופית כסיעודיים המחוברים לאינפוזיה, שגם אז אני מקווה עבורו תהיה מלאה עם וודקה מעורבבת בתפוזים כמובן...

ממחר, נ. כבר לא עובד אצל אף אחד. מכר, סגר, היוון, העביר בעלות, שינה מעמד, זרק את כרטיסי הביקור הישנים - מהבוקר הוא כמונו. גמלאי גאה המחפש איפה ישתה את כוס הקפה לפני שילך לבדיקות דם ושתן בקופת חולים, ואחרי כן ימהר להוציא את הנכד מבית הספר, כי הילדים ביקשו.

אחי - ברוך הבא לעולם הפנסיוני מהצד של מקבלי הקצבה. זה הזמן לקנות חכה, לצאת אל המזח ולחכות לדוג את הדג הגדול שלך.

מקבל אותך לצד השלישי של הקריירה המופלאה שלך. היה משעמם פה עד שסוף סוף פרשת.

הינה - כתבתי לך "הספד" עוד בחייך בלי להזכיר במילה את עלילותינו על הטיטניק או את ג. או את עלילותינו בקורס טייס מספר 70 על הפוגה מגיסטר בין סוף עם הרוח לנגיעה הקופצנית בשליש הראשון של מסלול הנחיתה בלי מדפים והרבה מעצורים...