מפעלי הלבשה, כך הם קראו לחנות המעילים ברחוב נחלת בנימין. מגוון ג'קטים, מעילי סטודנטים, חליפות צמר ועוד בגדים חמים לבנות ההתיישבות העובדת שהיו באות עם פתק התחייבות של מחסנאי הקיבוץ לחנות, ויוצאות עם שקית ניילון גדולה מלאה במעיל שיחמם אותן בלילות החורף הקשים של כנען.
"החנות" - המפעל המשפחתי אליו הלך אבי כל בוקר, ממשיך את מפעלו של אביו, שלמה היפשר, חייט צמרת שעלה ארצה מפולין עם מחט בכיס וחיוך גדול, שהביא להולדת ארבעת ילדיו ברווחה כלכלית יחסית בתל אביב הקטנה של פעם.
מה שאנו מכירים היום כקניונים, מתחמי מסחר ממוזגים, חניון למטה ובתי קפה למעלה, עוד לא היה אז. את המכונית השאירו בחניון גרוזנברג, את הקפה שתו במאפיית בירנבוים ואת הכפתורים למעיל אפשר היה לבחור בחנות הגלנטריה הסמוכה ברחוב עשיר חנויות אופנה לבדים, כפתורים ואפילו כריך עם נקניק בנקניקי האס שתמיד הוסיפו בצד גם מפית נייר פרגמנט עמוסה בכף חרדל חריף, למייטיבי לסת וטעם.
אחי אלון היטיב לתאר את "החנות" בקטע שתלה על חלון החנות רגע לפני הנעילה, אחרי מותו של אבא. אני מצרף את צילום הנייר המקומט שמצאתי מתגולל בהריסות מפעל האופנה.
Comments