הבוקר קיבלתי תזכורת. היום הוא יום הולדתו של שוקי. חבר טוב. מה שקוראים, אח. נשמה טובה, חבר לשיחות קשות, שותף לחוויות סקי ואפרה סקי, חובב מסיבות וריקודים, פרטנר להרמת כוסית עד לא נדע, גריל-מן מסור עם מסורת אירוח נדיבה בצל קורתו, בעלה של הבלונדינית, אב גאה שלא מפסיק לספר על הצלחות ילדיו, שגיליתי אותו בשלבים קצת מאוחרים מדי בחיי, כמה שנים לפני שנקרא להתייצב אצל אבינו שבשמים, אחרי מסע ייסורים לא פשוט ממחלה קשה בבטן...
שוקי נפטר, והפייסבוק ממשיך להזכיר לי בכל שנה, כי היום יומולדת. התזכורת עולה, עם הזיכרונות. האלגוריתם הכי חכם של צוקרברג לפעמים מזכיר לנו שלא לצורך את שניתן היה לשכוח. האיש הטוב הזה, היה ואיננו עוד. לא נשב עוד בחוף הצוק על כוס בירה, לא אזכה לראות את צירופי הבגדים הצבעוניים שלו, אותם אני מנסה לשחזר עד היום, כסטנדרט לבוש לגבר המטרוסקסואלי התל אביבי המצוי, שילובים מנצחים ששמורים אצלי בארון, שילובי שוקי היפה; לא אגלוש אחרי סרבל הסקי הלבן בוהק שלו סביב ה"סלה רונדה" באיטליה במרוץ מהיר ללגימת מקסימום כוסות אפרול-שפריץ או בומברדינו, בהקפה אחת, מבלי ליפול מהמגלשים; שוקי, מהסוחרים הכי ישרים בעולם האבנים הטובות, שסמכתי עליו בעיניים עצומות בנושא יהלומים; מילתו יותר קשוחה מהאבן הכי חזקה; המחירים הוגנים והחיוך נשאר גם על פני מקבלת התכשיט, כי האבנים של שוקי היו נקיות לגמרי, כמו שוקי.
היום אין לשוקי יומולדת. עוד תזכורת לחללי המסע אל האושר, בו אנו מאבדים חברים למחלות ארורות, מגיפות בלתי צפויות, ווירוס לא הגיוני, דכאון לא מוסבר, ותאונות קטלניות בהן תמיד זוכה הנהג עם הכי הרבה גלגלים באירוע, ולא משאיר לרוכבי הדו-גלגלים כל סיכוי.
שוקי, מסביבך יושבים הרבה צדיקים חכמים ממני, שיכולים לדון אתך על הכול, לבד מחיי אל-מוות. ואתה, שבחייך הנייד לא סר מכף ידך מבוקר ועד "פסוקו של יום", בטח מצאת לך חברים אחרים, משחקים לכם מטקות על הענן מעל חוף הצוק, מבלי שאף כדור לא נופל לכם, עלינו....
שוקי – למיטב ידיעתי, בגן עדן אין WI-FI. גם אם יש – חבל שתבזבז את זמנך על קריאת בלוגים שלי. יומולדת שמח לך חבר. שחסר.
Comments