הלב של בני

לב זהב היה לבני. איש טוב לב אמרו עליו. לא מסרב לאף בקשה, אב מסור, אח למופת ובעל חסר מזל.

זהו סיפור על בני, איש נהדר, עם גנים קצת דפוקים. בחור עם ידיים חזקות, כשבצעירותו נודע ככדורגלן נחוש שקשה מאוד לעבור אותו במתפרצת כשהוא משחק כבלם אחורי.

זהו סיפור עם סוף טוב. אף אחד עוד לא מת מטוב לב. אולי חוץ מבני שלנו שכמעט נפטר בגלל הלב.

בני ואחותו קיבלו מאחד ההורים גן לא מוצלח שגורם ללב להישחק ולהיגמר מוקדם מהצפוי. דווקא האחות הצעירה חלתה ראשונה. הלב נחלש, נחלש ורפס עד שבסוף הרופאים המליצו על השתלת משאבה חלופית במקום הלב המקורי. כך, ליווה בני את אחותו במסדרונות בתי החולים, גורר לצידה מזוודה גדולה עם מצברים, צנרת וחיווט חיוני, לשמירה על פעולה תקינה של החלופה הזמנית ללב התקול - עד שימצאו עבורה לב מתאים להשתלה. אח מסור, איש טוב, וגם בעצמו נמצא בשלבים הראשונים של המחלה, כאשר הסוף שלו ידוע. כמו עם אחותו. ניתוח לבבי, משאבה, והשתלה.

בני, אדם רגוע, קר מזג, לא מתרגש, חי לבדו. גרוש שלא באשמתו. לא ברור איך, אבל בני כנראה מהבודדים מהחברים שלי ששמעו את הפרשנות של יועץ לעיניי משפחה אמיץ שאמר כי נישואים פעם שניה משולים להחלפת חדרים על הטיטניק. תקופה ארוכה בילה בעיקר לבדו בחדרי ההמתנה של הקרדיולוגיה, מקבל כל שנה עוד פסק זמן, עד לניתוח הצפוי, כמו לאחותו, שלשמחתו חזרה לחיים פחות או יותר רגילים, עם לב אנושי חדש, פחות או יותר שלה.

למחייתו, עבד בני כפקח טיסה אזרחי. זה מה שידע לעשות כל חייו, עוד כשהיה מפקד מגדל פיקוח בחיל האוויר, ולפני פינוי סיני הספיק להיות גם מפקד טייסת תעופה ברפידים. בתקופתו בדקרון הכרתי אותו. איש יפה עיניים ורחב חיוך.

לימים גם עבדנו באותה יחידת בקרה מרכזית, מנהלים את שמי הארץ, בפעימות לב מואצות, כאשר פעם בשנה אנחנו נדרשים לעבור בדיקה רפואית מקפת להוכחת כושרנו התעופתי לעמוד בלחצים חריגים במקרה חירום ולוודא כי לא נקרוס במקום הלא נכון באירוע ובזמן הלא מתאים לקריסה. הבדיחה אצלנו ביחידה הייתה שאין סיכוי כי לא נעבור את הבדיקה אם הרופאים שם אישרו לפקח עם לב שברירי כשל בני לעבוד אצלנו.

לימים, חלה התדרדרות בפעילות הלב של בני. כצפוי. הפתרון היה התקנת משאבה חשמלית חלופית בחזה, עם שליטה אלחוטית אינטרנטית בלב ממרכז בקרה בבית חולים במרכז הארץ. כמעט מדע בדיוני. המטופל (אני לא רוצה לכתוב חולה - כי בני הוגדר כבריא אחרי הניתוח) יכול להיות נשלט על ידי רופא או טכנאי שיושב במשרד מרוחק וקורא את קצב פעילות המשאבה, שולט עליה, ויכול גם חו"ח בטעות גם להדמים אותה בשליטה מרחוק…

אחרי מספר חודשים החלים בני מהניתוח והחל מסתובב בעיר עם אפוד, עמוס מצברים נטענים, שהזינו את המשאבה במהלך היום. בגלל מרחק השנים שעבר מאז שאחותו עברה טיפול דומה, הטכנולוגיה השתכללה וכל עגלת המצברים והכבלים המלווה שנדרשה לאחותו, הוסבה עם הזמן והטכנולוגיה לאפוד לביש שאפשרה לו ניידות מלאה. אחים לצרה אותם פגש במרפאת שיקום הלב בבית החולים סיפרו לו על טיולים שהם עושים בחו"ל עם המשאבה החדשה שלהם, אחד אפילו עשה טראק בנפאל. בקיצור - עושים חיים בהמתנה לניתוח השתלת הלב שעכשיו כבר לא נשמע כדחוף כל כך.

אז לנפאל לא טסנו ביחד, אבל לנגב חומוס עם שיפודים במרכז חדרה, העזנו לצאת. בני עם האפוד החשמלי, ואני עם חרדות מכל מקור קרינה אלקטרו מגנטית שיכול לעשות לו אתחול במשאבה החשמלית. אז בעוד אנחנו יושבים במסעדה, מנגבים בסיבוב חומוס חדרתי טחון היטב, אני שואל אותו כאילו באגביות - תגיד, הבטריות שלך, טעונות היטב? זה יהיה הכי מטומטם אם אחרי כל הניתוח המורכב הזה, המשאבה החשמלית תידום - מחוסר חשמל זמין…

בחיוך בני מרגיע אותי שאין בעיה. הבטרייה מלאה. ואם יהיה צפצוף, יש לו שלוש דקות לחבר אותה למטען חשמלי אותו מחברים לשקע הקרוב. יופי. איפה המטען? אצל בני בבית, אי שם בפאתי חדרה במרחק כעשר דקות נסיעה. ברור לכם שלא נשארנו לקינוחים ובזריזות קיפלתי את בני מהמסעדה, להיות במרחק 3 דקות מהמטען. על כל צרה שלא תבוא.

לימים, היו מספר זיהומים פנימיים שהחלישו את בני והשתלת הלב הפכה לצורך דחוף. חברת הביטוח נתנה כתף וכמיליון דולר. נמצא עבורו לב משומש בארה"ב. יד 2 מנהג צעיר מרוסק שכבר לא היה צריך אותו. את תקופת ההחלמה אחרי ההשתלה בילה בני אצל אחותו שחיה עם לבה החדש בארה"ב.

שנה מאושרת בה הגוף של בני קלט את הלב האמריקאי החדש. חופשת מחלה בתשלום, בשמש קליפורנית, ללא געגוע ורק כיף. אפילו לקח שיעורי טיסה במסוק. כשחזר ארצה, בתחילת ימי הקורונה, כבר לא חזר כפקח טיסה. הלב החדש מתפקד היטב, בקצב של גמלאי. הצטרף כחבר קבוע לפרלמנט השבועי של פקחי הטיסה, שם אנחנו משתדלים לא לרגש אותו יותר מדי, לשבש את תפקוד הלב האמריקאי שאולי לא מכיר את כל ההומור הישראלי, שאולי כבר לא מזהב, אבל מלא בהרבה טוב לב. עובדה - בני לקח על עצמו להיות אחראי על אספקת הוויסקי לפגישות החבר'ה שלנו. צריך כל שבוע לשתות לחייו המתחדשים!

צילומים -

קרדיט : מאת Madhero88 - ויקיפדיה,

צילום בפרלמנט יב"ר - הרב אשי שליט"א.