הלוך בלי שוב

רוני הלך. הוא כבר לא ילך יותר. הלך ולא יחזור.

רוני שהייתי קובע אתו להליכה משותפת לאורך הטיילת התל אביבית מוקדם לפני שהשמש תכסח אותנו, חבורה מצומצמת שהולכת במרץ עד שנאסוף בפאתי חוף ירושלים את יעקב שמתעקש לא להשכים קום איתנו, אבל לא מוותר להצטרף אלינו לארוחת בוקר של גיבורים, חגיגה של פי שתיים קלוריות ממה ששרפנו בהליכה גמלאית מדודה. פוגרום לדיאטה שלאחריו רוני ואני חוזרים הביתה לעוד יום של פנסיה המהולה בקורטוב נכדים, קצת שעות יעוץ למנכ"לים צעירים ומבולבלים, סיור עם הנכדים בספארי, ולקינוח שניצלים ותפוחי אדמה בתנור כפי שרק ילדים אוהבים. עוד יום בדרך אל האושר ולמנוחה נכונה.

רק שאז עוד לא ידעתי ש"מנוחה נכונה" זה שם של בית עלמין חילוני בכפר סבא....

בהליכות הבוקר רוני היה בדרך כלל הולך באמצע, ככל שהטיילת התל אביבית מאפשרת לצעוד מבלי להידרס על ידי רוכב אופניים נלהב, כך שבארבעים דקות רוני היה מסכם עבורנו את תמצית חוכמת ההמלצות שלו להשקעות הכי חכמות שלדעתו צריך לעשות השבוע. לרוב ההמלצה הייתה לא לעשות דבר ולהמתין. מה שחסך לנו הרבה הפסדים מיוזמות פוטנציאליות שנפסלו על ידי המומחה.

רוני בחור בריא. בכושר טוב. עוטה מסיכות כשצריך, מדוגם בבגדי הספורט הכי אופנתיים שיש, עם מינימום מטען עודף עליו. כלומר, גם את הטלפון שלו היה מעמיס על התרמילון גב של יובל, שבין כה הרי סחב תיק עם ארנק ומפתחות, אז למה שלא יסחוב עבורו את הטלפון?

רוני מכיר כל סידרה בנטפליקס, ידע מה יש ברשתות המקבילות וכשיצאה סדרה מיוחדת, היה מצליח לקבל מנוי חינמי למספר ימים, במהלכו שתה תוך לילה את כל הפרקים בסדרה והופיע רענן להליכת הבוקר שלנו, כאילו לא בילה את רוב הלילה בסלון ביתו, מריץ בהילוך מהיר את הקטעים הרגשיים-אומנותיים, ומתרכז בעיקר. העלילה המקוצרת.

בששי בערב רוני הלך. לישון. וזהו.

כל הסיפורים על מות צדיק לא מנחמים אף אחד. בלוויה שלו לא נשארה עיין אחת יבשה. אשקרה הלך לנו חבר. ליאורה והילדים נשארו המומים עם כיסא ריק בראש השולחן , בלי רוני שפרש באמצע הסידרה, מסע חייו שנקטע פתאום, ללא התראה.

פאק! רוני, לא מתאים לך ככה לעזוב באמצע החיים! תנצב"ה או איך שאומרים את זה בחילונית ספרותית.