הנכדה שלי תחגוג את יום הולדתה השביעי עם חבריה מהכיתה בשבוע הבא. אירוע עמוס סוכרים, קלוריות ריקות, צבעי מאכל, מפעילה אסרטיבית, פינת איפור לגברות הצעירות, מדבקות של כאילו קעקועים, פינת קליעת צמות, מרחבים ירוקים בגינת משחקים שכונתית, קבוצת כסאות של קרובי המשפחה שבאו לתגבר את האירוע בעומק בני דודים וקערות סלטים עם מגשי פשטידות, פינת אימהות משועממות שמחכות בצד על כסאות ים מתקפלים, מנענעות אוטומטית עגלת ילדים בה שוכב העולל החדש שלהן, מחשבות את קיצן עד לסוף היום - מקלחות לילדיה, הנקה, מכונת כביסה, פינוי המדיח, ארוחת ערב מבוססת ירקות, תליית הכבסים, הנקה אחרונה לפני השינה, שיחה קצרה עם אהבת חייה, פיהוק ארוך, מקלחת מהירה, וקריסה טוטאלית למיטה כי עוד מעט הכול מתחיל מההתחלה. אירוע נהדר המונצח בצילומי סלולר ומופץ לכל בני המשפחה שלא הגיעו לאירוע. עוד אירוע כיתתי שגרתי עליו חוזרים מדי שנה, לפעמים בשותפות עם עוד כלת שמחה מהכיתה, עד לעונג הבא, שמגיע פונקט בעוד שנה.
לעומת זאת - אצלי, מיד אחרי שמלאו לי 69, היה ברור לי כי ה-אירוע של השנה הקרובה יהיה ציון יום הולדתי העגול. כי אי אפשר אחרת. זה פעם בחיים, גברים ממש לא מתביישים לחגוג ימי הולדת, גם אם עברו את גיל 40. בניגוד לנשים שמטשטשות את המספר על העוגה, מכחישות גיל ובפייסבוק מואשמות ברישום כוזב בספרי מטא בנושא שנת הלידה שלהן.
אז השנה אחגוג את האירוע. בטוח. 70. אמנם לא בגינה הציבורית. ללא פינת צמות. עם כיבוד בריא יחסית ללא הרבה צבעי מאכל. המעטת סוכרים וריבוי אלכוהול. מוזיקה בסגנון שנות השבעים, ובלי עגלות תינוקות ברקע. מקסימום כסאות גלגלים לחברים חסרי מזל וניידות מהתיכון, וכמה מטפלות זרות שיתגודדו בחוץ בחיוך וצחקוקים, מחכות שהאירוע יסתיים והמטופל שלהם יסמן להן כי אפשר לארוז אותו בחזרה עד המסיבה הבאה. בהמשך למסורת בין החברים, נחגוג ביחד, כמו בגן, אירוע משותף לכל החברים שיגיעו השנה לגיל העגול, בעצם לכל בני המחזור שלי בתיכון, ילידי שנת 53'. הסמ"רים, הסג"מים והמט"קים של מלחמת יום כיפור; כמו שחגגנו 60 לפני עשר שנים, כשהתכנסנו באולם "ארץ ישראל היפה" על גדות הירקון ובדקנו עד כמה הזיכרון שלנו מצליח לשייך בין תגי השמות שענדו הבאים - לפנים הבלתי מוכרות של אנשים בלתי מזוהים שטפחו לנו על הכתף בחיבה וגעגוע עם המשפט הכי מזוייף שיש - "וואוו, איך ממש לא השתניתם..."
הפקה של אירוע שכזה, אם לא מתפלצנים ומתעקשים על הפקה עצמית, תלויה ברצון טוב של קומץ מתנדבים.ות, הרבה סבלנות, וכושר איתור של אנשים שאת חלקם פגשת לפני למעלה מחמישים שנה, ואת השאר לא בטוח שסבלת או התחברת אליהם עוד בתיכון. בסוף מגיעים כמאה אנשים, אם מפחיתים את היורדים וחסרי המזל שקרסו בדרכנו אל האושר והנכדים, זה כמעט חצי מהבוגרים במחזור. מאלו שכן מגיעים, אנשים מדהימים אחד אחד. מצליחנים, מעוטרים, מלומדים, ראשי משפחות מרובות נכדים וכול אחד - עולם ומלואו במסלול חייו. מסיבת יומולדת לבני 70. אין סיכוי כי נצליח להשלים פערים ולחלוק טפח מהשגיי חיינו, וכמו בשיחות מעלית - חייבים להכין שלושה משפטים תמציתיים אותם נוכל לזרוק בנון שלנטיות למשל למקרה שאסתי, חברתי הראשונה מכיתה ט' תשאל אותי - היי, זיהיתי אותך מיד כשנכנסת לאולם, מה העניינים, מה חדש אצלך?
Comentários