אחרי שני פוסטים דיכאוניים, התעוררנו ליום חדש. לא שמשהו בסיסי השתנה – פשוט אין לי בדיוק מה לעשות עם זה.
רוה"מ שלנו החליט להיות גבר, והמריא לעשות את הבלתי אפשרי, להביא שלום כשכולם שם כבר על דגמ"חים, מחלקים קלצ'ניקובים תחבושות אישיות לכל דכפין, עשרות מטוסים נופלים באנימציות של לוחמי הסייבר, ואלפי תינוקות בוכים במערכת הרכבת התחתית של קייב, מחכים לאב שישוב מההפגנה. אז רגע אחרי שזרחה השמש הלכנו לחוף מציצים. החוף בו למדתי לבגרות, למדתי לשחק מטקות, למדתי לחתור בחסקה, למדתי לקחת לריאות, ולמדתי שצרפתית אינה רק שפה זרה.
הליכה בשבת שטופת שמש בחופי תל אביב היא ההוכחה שיש תקווה. זה לא רק המנון. זאת מציאות שמלווה את חופי עירנו מאז ימי אחוזת בית. גם כשהיו בדרום העיר קרבות, פרעות, צלפים או חיילים בריטים - היו חלקים עליזים בעיר, שוקקי חיים, עם מוזיקת רקע לאינסטינקט הבריא. החיים נמשכים. יש סיבה לחייך. יש כיף להתלבש יפה, לקבוע פגישות, לרקוד צ'רלסטון על רקע מוזיקה חיה, להתחבק, ללדת ילדים ולחייך בתקווה כי הארמגדון הצפוי, לא יגיע השבוע.
ההורים שלנו חזרו מקרבות הנגב במלחמת העצמאות לבתי הקפה השוקקים של העיר, שתו כוס מילקשייק ב"גלידת ויטמן", וחזרו לכבוש את גבעה 69 ומשטרת עירק סוואידן. האחים הגדולים שלנו יצאו לחופשה קצרה ממלחמת ההתשה בגדות התעלה, להראות להורים שהם עוד לא מודעה בעיתון, לנסות לשכנע את החברה שתחכה להם בסבלנות עד לחופשה הבאה בעוד 3 שבועות, ולחזור לג'וליס ביום ראשון עם חבילת עוגיות מאמא בדרכם בחזרה למוצבים בתעלה. וכן הלאה.
אני פחות היסטוריון. אולי קצת היסטֶרִיון. עסוק בסופ"ש האחרון בהרגעת שמונת הקוראים שלי כי יתכן שמטח הטילים הצפוי, עליו התנבאתי בפוסט הקודם, לא יגיע. אולי טעיתי. אולי מעז יצא מתוק. אולי מעכשיו הצוללות האטומיות שלנו יהיו יותר מאיימות ומפחידות שאף אחד בחיים לא יחשוב להתעסק איתנו; אולי.
כי אם צדקתי – הדבר האחרון שתחשבו עליו יהיה להתקשר ולהודות לי על התחזית המדויקת. להתקשר? איך? עם איתותי עשן?
עד אז, החיים נמשכים וצריך להכין תחפושת, למצוא מסיבת פורים ראויה, לקנות אוזני המן במחיר של יהודים בטרם גזירות רולדין, כולה כמה פחמימות ריקות במילוי נחמת ליצנים עצובים המחכים לבשורות טובות כי הכול מאחורינו כבר.
אגב, במקום לחגוג את פורים אפשר היה להזמין חופשת סקי קטנה, בימים שעוד היו מקומות במטוסים ובמלונות נשארו חדרים זמינים במחיר פחות מקילו אוזני המן בקונדיטוריה הקרובה לביתכם.
Comments