חמש עד שבע הן השעות של סקס חופשי

פצצה. רק הצרפתים יכולים לתת תואר כזה מדויק למערכת יחסים מקבילה. לא מאהבת, לא פילגש, לא בגידה ובטח שלא אירוע המסכן את חיי המשפחה. חמש עד שבע, פעמיים בשבוע. עצירת ריענון קצרה בדרך מהמשרד הביתה; פסק זמן אינטימי לגיוון החיים. אופס, עצירה, להתראות בפעם הבאה, וממשיכים הלאה.

לא משהו מורכב, עמוס רגשות, שיחות שקטות מהרכב הרבה אחרי שהגעת ליעד, הקשבה של מבוגר אחראי למי שעדיין לא מצאה את אהבת חייה, קשר זמני אבל נח, זוגיות שתחזיק מעמד לנצח אם לא יקרה משהו רע לאחד הצדדים, כמו אירוע לבבי קטלני בהפסקת המנוחה דרך הביתה, או יותר גרוע - שהאישה החוקית תאבד את הסבלנות ותפוצץ את הסידור הדו שבועי הזה.

במקור זה נשמע כך - Cinq a sept sont les horair du sex libre. עבור החברים שלי ממגמה ראלית-פיזיקאלית שלא למדו בתיכון צרפתית אלא ערבית, הפירוש המילולי של תפיסת העולם היא: חמש עד שבע הן השעות של סקס חופשי.

הצרפתים, ואחריהם עוד הרבה אומות, המציאו את שסתום שחרור הלחצים המשפחתי הכי יעיל שיש. הוא משחרר, הוא דיסקרטי, הוא גם דו-כיווני, כלומר – מי שחושב שרק גברים בוגדים, בטח נשוי לאישה מתוחכמת יותר ממנו. צרפת, אומה שלנשיא שלה יש בת מחוץ לחיי הנישואין מזוגיות מקבילה, לאחרים הייתה מאהבת במשרה מלאה, ושאר הנשיאים סגרו את דיוני הממשלה לפני השעה חמש בערב, כי לכל אחד בקבינט היו התחייבויות נוספות. בוושינגטון התפרסם כי הנשיא קלינטון היה משלב תחנת ריענון בדרך כשיצא מהבית הלבן לריצת בוקר. חשוב לפוליטיקאים נשואים לשמור על כושר.

ה"בין חמש לשבע" הזה לא באמת חייב להיות פונקט בחמש. יש מי שנוח להם להיפגש בשעות הבוקר, בדרך לעבודה. אחרים יוצאים להפסקת צהרים ארוכה בתעריף מוזל במלונות ה"DAY USE" המפוזרים בלב העיר ובמושבים בין החממות, בריכת הדגים והמטעים לצימרים המפונפנים המחליפים זוגות כל שלוש שעות במשך היום.

בשעה שרובנו כבר נכנסים להתכרבלות על הכורסא מול רצף החדשות מ"ערב טוב ישראל" בחמש בערב ועד תשע וחצי בערב כשעוברים לעולמות הראליטי המשמימים – יש אחרים שעושים חדשות. עושים חיים. חיים ככל שניתן. לפחות עד שיתפסו אותם...