טיפול נמרץ

היום, לפני שלוש שנים, רצו אחים עם מיטה על גלגלים והזניקו אותי מחדר המיון לצינתור בלב. לא משהו דרמטי, לא היה חשש לחיי, לא אמבולנס עם צ'קלאקה, לא כאבים בלתי נסבלים.

אירוע לבבי, לבבי.

יש כאלה שחוגגים ימי הולדת מתאריך דומה, כאילו נולדו מחדש. אחרים עוברים משבר, אירוע משנה חיים, התנזרות ממנעמי החיים, מנוי אובססיבי בחדרי כושר מיוחדים בליווי מאמני כושר הבודקים לך את הדופק אחרי כל תרגיל, וים של כדורים בוקר וערב.

זה נתפס כאיתות של הגוף, למי ששורד את התאונה הלבבית הזאת, כסימן לשינוי נדרש. לרדת במשקל או לעשן, להפסיק לכעוס, להוריד עומס עבודה, לחפש בת זוג, לחיות את שארית החיים באורח חיים בו הזמן האוזל משמעותי.

אז לפני שלוש שנים ד"ר הרץ פתח לי שתי סתימות מעצבנות בלב, אחרי שהזעיקו אותו מהבית עם שחר יום כיפור 2018. מאז אני אוכל סטייקים כרגיל, מנגב חומוס עם עלי בצל כפי שעשיתי תמיד, שותה מעט בירה והרבה ויסקי, נמנע מקינוחים, ומוויכוחים.

למדתי שאפשר לעשות כושר גם בהליכה באוויר הפתוח, תודות לסגרי הקורונה, הבנתי שאני לא הולך להיות דוגמן של הלבשה תחתונה אז אפשר להרגע עם כפיפות בטן והיקף המותניים שלי עדיין נכנס בג'ינס 34 כמו פעם.

את רוב הכדורים שרשמו לי ביציאה מבית החולים זרקתי, וחצי שעה בשמש עם אשתי עדיפה על כל כדור ויטמינים שאקח. להתווכח, הפסקתי מזמן, חוץ מאשר עם הבת הצעירה שלי שלא מוכנה שאצטרף אליה לפחות לחלק מהטיול שלה אחרי הצבא...

מאז הלילה ההוא בחדר מיון קיבלתי כמה תובנות שביום כיפור ראוי לשתף עם שמונת החברים הטובים שלי שעדיין קוראים אותי בעניין.

החיים יפים, לא חייבים להפסיק ליהנות מהם; אני אוהב את המשפחה שלי, וחבל על כל רגע שאנחנו לא ביחד; החיים טעימים, וצריך לטעום הכל; החיים קצרים, צריך להתרחק מכל מי שמבזבז לי את זמני הקצר; החיים הם מה שעובר עלינו כשאנו עושים תכניות, אז במקום לתכנן כדאי לעשות; והכי חשוב, ביום כיפור צריך לעשות חשבון נפש, בשאר השנה בואו נעשה- כי מי שלא עושה בטוח שאינו טועה, אבל מי שעושה, חי בכיף ונהנה.

מוקדש בתודה לד"ר הרץ מבית חולים איכילוב שנפטר לפני כשנה ותודה לדליה תיבדל לחיי נצח שהביאה אותי באמצע הלילה ההוא בג'יפ שלה לחדר המיון...