אמצע חודש מרץ. מזג האוויר העולמי משגע את כולנו. כלומר את חובבי הסקי שהתרגלו החל מחנוכה ועד סדר פסח לפקוד את פסגות האלפים ולהתמסר לעונג הצרוף בגלישה על שלג. מי שגלש כבר, הבין אותי ומי שבחר שלא לסיים את חופשתו באוטופדית ב׳ באיכילוב, כנראה שונא סיכונים או אלרגי לגבס. בכל מקרה, בחורף 23׳, היו הרבה אתרי סקי צחיחים משלג ומי שקנה חופשה מראש, נאלץ לאלתר משהו חלופי. למשל שבוע בקזינו בגאורגיה או שבוע אכילת פיצות בבנסקו בולגריה בתיקווה לשלג שאולי בוא יבוא.
אנחנו הימרנו על האוסטרים. עם מסודר, שוכן על הרים גבוהים יחסית, והמסלולים שם רחבים להפליא. זכינו. השלג ירד כשהגענו, השמש זרחה ביום ופניקה אותנו בשיזוף חורפי לקראת מסיבות האפרה סקי רוויות האלכוהול שכל כך אופייניות לאתרים האוסטריים. מאות שיכורים שמחים בבר צפוף ורועש, עם מוזיקה קצבית באוסטרית צעירה.
לכל שולחן מוגש טס בקבוקי אלכוהול איכותי שקוע בקוביות קרח עם זיקוק לקבלת כל תשומת הלב מהסביבה. שופוני! פיצצתי מאתיים יורו על החברה! המהדרים מזמינים בקבוק XXL בגודל מגנום, של ויסקי או טקילה או לא יודע מה, שיעלה לאוליגרך התורן כמעט אלף אירו, בלי דמי שרות כמובן.
נחזור למסלולים. יגאל ואני. הוא מקצוען בסקי, ואני מתוכנית הישרדות. הוא יודע להעיר על סגנון הגלישה שלי, אני רק יכול לתגמל אותו מפלאסק השנאפס בטעם אגוזי לוז, הכי טעים שמצאתי.
יגאל גולש מאחורי וצועק לי מדי פעם, טל העמק! מתוך נימוס אני לא עוצר ושואל אותו מה עניין תנובה לסקי? או שהוא בעניין טוסט גבינה? איש משונה ביגאל הזה…
התעלמתי. כך יום, יומיים, הוא בשלו - באמצע העונג הצרוב במדרון הוא צועק לי - טל העמק!
בסוף לא יכולתי להתאפק. אולי פיצה? שאלתי אותו. אנחנו באוסטריה ופה אין את הגבינה הזאת.
איזה טל, הוא שואל? אני צועק לך כבר יומיים, משקל לעמק! משהו בטכניקת הסקי הפגומה שלי…
אני עם השטויות שלי…
רק אוכל יש לי במחשבות…
צילום הקרחון, מר רלי אור, טייל, צלם וחבר.
Comments