בלי כוונה הזדמנתי השבוע לתערוכת סיום השנה של המחלקה לטקסטיל בשנקר. ההרד-קור של היצירתיות בגוש דן. ליבת המקוריות. המקום בו הפנטזיות, המכחול, המחשב והמחט נפגשים. גאונות נעורים של כוסיות-על המסתובבות שם במסדרונות עטופות במחלצות מחמיאות שתפרו לעצמן; סטודנטים העוברים בסמסטר הבא למדעי החיים האמיתיים, עם שוטף פלוס סוף עונה, עם חשבוניות ומע"מ כל חודשיים, עם שכר דירה מטורף על סטודיו מסוכן לבריאות; עם כלות המבטלות שמלות כלה 24 שעות לפני החופה ועם טייקוני רשתות אופנה המעדיפים את הטי-שירט בשמונים סנט מבנגלדש על פני החולצות הישראליות המקוריות הנשארות בתיק העבודות לנצח, כי זה עדיין לא הזמן.
אני מהבית דור שלישי באופנה. כלומר, סבא שלי היה חייט לפני כמאה שנה בתל אביב הקטנה, ועד שזה הגיע אלי - הסטודיו שלו בנחלת בנימין נסגר, ולא נשאר לי אלא להתגעגע למכונת התפירה "זינגר" שעמדה אצלנו בפינת הבית עליה למדתי איך תופרים מכפלת לג'ינס...
בתערוכה בשנקר, ליד מספר חדרי תצוגה של סטודנטים יצירתיים להדהים, פגשתי סטודנטית חריגה. בגילה. יכולה להיות האמא של המחזור. בעלת תואר בעיצוב תכשיטים שרק בסוף לימודיה הבינה שהיא בעצם טקסטילאית, והתחילה הכול מן ההתחלה. גברת מבוססת, אחרי קריירה מוצלחת ביותר בעולם המספרים והפיננסים, היודעת לקרוא מאזנים ושומות כמו שאני קורא סיפור קצר של אתגר קרת; שהבינה כי לנשמה מגיע גם תואר והשכלה.
הטקסטילאית הכי מנוסה במחזור. אולי לא צעירה אבל רואים בברור כי יש לה עבר של האישה הכי יפה בחדר. על פי חברים משותפים, המכירים אותה ממחוזותיה הקודמים, היא מחזיקה את שיא חצאית-המיני הכי קצרה בכרמל, וכשדילגה מעלה על מדרגות ביה"ס התיכון שלה - שובל של גברברים עלה אחריה במדרגות, מציצים בחשאי מעלה לזכות ולראות עוד טפח מהירך החשוף.
כשם שהמספרים במאזנים הפיננסים דיברו אליה כתווים למלחין, כך רזי חוטי הבדים עזרו לה בעיצוב קומפוזיציה מדהימה. מאוסף פורטרטים מצולמים של בני המשפחה שלה, דגמה את המרכיבים הבסיסיים. עיניים, אף, אוזן, שפתיים, מצח, סנטר וכל מה שבונה את ה-DNA המשפחתי לקומפוזיציה ויזואלית ממוחשבת מדהימה כשמציירים בד שלם רק מרכיבי המשפחה. כשזה מעוטר בצבעים עזים - מדפיסים זאת על בד ומקבלים את קולאז' המשפחה ממנו אפשר "ללדת" מעילים, תיקים או "רק" שטיח מופלא.
אני לא מבקר אופנה (למרות הסבא החייט שלי ) ואני חושב שאני מזהה כשרון, מקוריות ויופי מיוחד. ממליץ בחום לקפוץ לשנקר בהקדם, לפני שמקפלים שם את התערוכה...
כל הזכויות לצילומים למקור בפרסום המצוטט במגזין פורטפוליו:
מקסים.