עוד כמה דקות יסתיים לו יום האב ברחבי העולם. חג שהמציאו רשתות השיווק בארה"ב למכירת מתנות גבריות. עניבות, גרביים, ארנקים וחגורות, שעונים חכמים לאבות מתוחכמים, כובע לאב המטייל נוסח אינדיאנה ג'ונס, מנוי לחודש בחדר הכושר הסמוך לבית אבא, בקבוק ויסקי בגיל הבת של האב הפנסיונר, סדנת הכנת בירות במרתף הבית של ההורים, ואני יכול להמשיך את הרשימה הזאת עוד ועוד. רק אין סיכוי שאקבל מזה דבר.
בישראל פשוט מחקו את יום האב. זה נבלע ביום המשפחה, זה נעלם בתוך כל הפסטיבל השנתי מסביב לאימא, יום האב – יוק. כמו אבא ששקע במעמקי כורסת הטלוויזיה ונדם. לפעמים עוד מתייעצים אתו אם הוא צריך בערב את האוטו, או אם אפשר להחליף ערוץ ולראות משהו בנטפליקס, אם בא לו לקפוץ לסופרמרקט ולהביא פטרוזיליה שחסרה לסלט, שיביא וגם יקצוץ אותה דק דק, כי אין חג היום. יום האב לא יהיה פה חג גם השנה. כי האבות פה כהגדרתם – תורמים באירוע חד פעמי דגימת DNA, ואחרי זה מחכים שהעולם יריע ויתפעל מתרומתם לריבוי האוכלוסין. שיחכו – יום חג לא יוכרז פה. על מה?
יום האם זה משהו אחר. ברור. היא לא מפסיקה לסבול, להקיא, לכאוב, ללחוץ, להניק, לדאוג ועוד מאות מטלות הכרוכות תחת הגדרת התפקיד שלה – אימא. ובשביל זה ביום האם מביאים לה זר פרחים, סבון ריחני וערכת קרמי גוף שהנמכרת במבצע, תחליבים אותם היא מורחת כל השנה בכדי שלאבי ילדיה יהיה יותר נעים ללטף, לאהוב ו – יאללה, חוזר חלילה. עוד ילד מצטרף למשפחה.

יום האב. מי צריך את זה בכלל? בשנים האחרונות אתן (במקרה שלי זה רק בנות...) לא מתקשרות, שתדעו, לא חסרה לי הברכה שלכם, בטח לא עוד מתנה שתישאר במקרה הטוב על המדף, מזכרת שיש בעולם מי שחושב עליך לא רק ביומולדת שלך. אבל – עכשיו קם לפניכן האב, אבי השבט, השייך האפנדי הפולני, ומוסיף את ה"אבל" שלו: לכן אני מוותר. באמת – יום האב, לא הכרחי. אבל – על זה אני לא מוכן לכל שינוי, דיר באלק למי שלא יזכור ולא יבוא לתת חיבוק פלוס נשיקה. לנצח ננצור ונחגוג את יום הסב!
Comments