בכל שנה נהגתי להביא לה מתנה סמלית בעשרים ביוני. יומולדת. הריח בבית היה משתנה. זרי הפרחים מכל משרדי יחסי הציבור ששמרו איתה על קשר, חפיסות שוקולד איכותי מחברות שהכירו את נקודת החולשה שלה, חבילה מפונפנת מחבר קרוב שמזכירתו מדי שנה טרחה לשלוח לה תזכורת שוויצרית יוקרתית לחברות טרנס אטלנטית ארוכת שנים, זר פרחים משותפה התורן לחיים ומתנה ממני.
עדי שנקנה במזרח הרחוק, צעיף צבעוני, כלי בישול חדשני שידעתי כי לא יהיה בו שימוש, והרבה קרמים קוסמטיים פלאיים שנועדו לטשטש את קמטי השנים ולהשיב עטרה ליושנה, לבחורה הכי יפה בבית הספר הראלי בחיפה במחזור 48'. תשאלו את יוסקה מלמן אם תצליחו. המאהב הכי נאמן שלה.
של תמי, האימא שלי כמובן.
תמי שיכולה הייתה בקלות לחגוג איתנו היום 94 שנים, אילו לא מעדה במדרגות בייתנו בלילה אפל וחסר מזל, ודעכה אט כל הדרך על ה"מדרגות לגן העדן" בשנותיה האחרונות.
היום הוא יום הולדתה של פלמ"חניקית מחיפה, אושיה חברתית תל-אביבית של שנות השישים והילך, מבכירות "מעריב" בימים שהיה הנפוץ במדינה, והבשלנית הכי גרועה שפרסמה את מספר ספרי הבישול הגדול ביותר בישראל, האישה שהאמינה כי "בעל זה דבר מצחיק" ובכתה כל הדרך על מדרגות הרבנות על הבחירות הלא מצחיקות שלה, האימא שהעבירה לשלושת בניה את הכושר לכתוב, להתפייט ולשחק את המציאות בשפה ישראלית מחויכת, אוהבת וציונית. כל אחד לחוד כמובן...
לו אימא שלי הייתה קוראת את הבלוגים שלי (אין סיכוי - במעריב הצמידו לה קלדנית אישית לתפעול מחשב כי בפלמ"ח לא היו מחשבים) אני חושב שזאת יכולה הייתה להיות עבורה המתנה הכי גדולה .
תשעה נכדים, המון נינים, שבט רובינוביץ-גולוד מצליח ביותר לדורותיו - וכולם בכנסי המשפחה אומרים לי, חבל שתמי לא זכתה לראות זאת.
בשנותיה האחרונות עזרתי לתמי להוציא ספר אחרון. ספרון אישי קטן. אף אחד מהמו"לים אליהם פנתה לא הסכים להדפיס הספר מסיבותיו הוא. בעיקר כי קהל קוראיה התדלדל ונעלם. הוצאה לאור היא גם פרנסה - ומהספר הזה לא חשבו כי יהיו רווחים.
בכיף גדול יצא הספר לאור, בעזרת עורכת מסורה בשם נאוה בלוך, ותמי הייתה מאושרת. "אבי לימד אותי לרקוד" הוא שם הספר - אוסף סיפורים של תמי על ילדותה, מסעותיה בעולם ואנקדוטות בחיים החברתיים של תל אביב. אגב, אחרי מסיבת ההשקה של הספר (בבית הקפה השכונתי ברמת אביב בחוג המשפחה) וחלוקת הספר במתנה לחבריה - נשארו אצלי במחסן כמה מאות עותקים. שמרתי עליהם היטב, עד לשבעה של אימא. כל מי שהגיע, לא יצא בידיים ריקות. חילקתי את כל הספרים למי שהכיר אותה בידיעה שהם בטוח ייהנו.
את הספר אולי אפשר יהיה למצוא בספריה הלאומית, על מדפי הספרים של החברים שלי, ועוד עותק אחד אחרון בחדר העבודה שלי.
מודיע מראש - העותק האחרון שלי אינו להשאלה...
Comentarios