בלוני עפולה

תל אביבי בעפולה. ממש פתיחה טובה לבדיחה גרועה. יצאנו לבלות בחור שבקצה כביש הסרגל, וחזרנו עם חיוך.

בעירנו הצומחת, אם רוצים לראות את העניינים מלמעלה – פשוט יוצאים למרפסת אם אתם גרים באחד המגדלים, מביטים מהחלון – אם אתם עובדים במגדלי המשרדים, או שאחרי המראה מנתב"ג מביטים לצדדים ונהנים מהנוף העירוני במקום להתרכז בחוברת הקניות התעופתיות שבגב המושב שלפניכם.

בעפולה זה קצת אחרת. בשביל זה בנו את עפולה עילית, או שפשוט תרחפו בכדור פורח בשמי עפולה. כמונו.

ביום האהבה השנה, כשהירח המלא עוד הבהיק בשמי העמק, שעה לפני הנץ החמה, נטולי קופאין של שחרית, אחרי שישנו בכיף באירוח הכפרי של אחד הקיבוצים בעמק המחיר שפוי, נפגשנו עם עוד כמה זוגות רומנטיים כמונו בפאתי שדה חרוש גדול בפאתי העיר, מתכנסים לקראת המראה על כדור פורח בשמי עמק יזרעאל.

תל אביבים המומי השכמה שמחפשים את חנות הדיוטי פרי לפני כל טיסה, ולידנו עוד זוגות צעירים שמתלבטים בין הצעת נישואין עכשיו, או במרום, בגובה 5000 רגל מעל גבעת המורה, וכתגבור לחוויה - חבורה גדולה של לובשי חולצות לבנות שממבט מקרוב הבנתי שהם לא הדיילים בטיסה אלא תלמידי ישיבה בחופשה.

סוף סוף חופש. שנה שלמה של פלפולי תורה וחברות מחכימה בדפי גמרא בין כתלי הישיבות, ועכשיו "בין הזמנים", תקופת הטיולים הבילויים של האברכים בשבילי ארצנו. מכנס שחור, חולצה לבנה ונעליים שבתיות, שממש לא מתאימות לסיורי שטח בשבילי עפר, אבל אולי זה קוד הלבוש לחסרי לימודי ליבה ואף אחד מהם לא ממש עבר לאחרונה בחנויות למטייל או ריקושט לפני הגיוס, או הצטייד מהארון של אחיו הגדול בוגר הסיירת לאתנחתא הטיולית לפני שפותחים את הגמרא ולומדים אותה שוב מן ההתחלה.

בתל אביב אנחנו רגילים לפגוש את הקהילה המסורתית הנופש בסוף הקיץ, גודשים את חופי העיר, מגרשי המשחקים בפארק הירקון עם ילדים עטורי פאות בולטים בין הילדוד'ס התל אביביים המוכרים לנו בשכונה. המשפחות שמגיעות מדירות רותחות אינן ממהרות לחזור להזיע שם, גודשים את נמל תל אביב עד השעות המאוחרות של הלילה.

באוגוסט כבר אין קייטנות, או שנגמר התקציב ואוויר אצל ההורים המותשים לעוד בילוי נכדים אצל סבתא תורנית. עכשיו זה הזמן להוציא הצידניות, מחצלת וכיסאות מתקפלים, ולעלות מהעיר הגדולה לעמק המעיינות, טבע רטוב, מוצל ובעיקר - פתוח לקהל ללא תשלום בכניסה.

יום קודם הגענו לאחד המעיינות לפיקניק משפחתי, והיה כיף. שולחנות וספסלים זמינים, בריכה ענקית ממי המעיין, פינות מוכנות לחובבי ג׳אנר ה"על האש", והמון משפחות מסורתיות מרובות ילדים ותלמידי ישיבה בחופשה משפחתית שנתית. חום אוגוסט עם מי המעיין הצוננים, המחייה!

ונחזור למרומים. נתי הטייס לא מפסיק לדבר, עוד להבה לחימום הכדור – ואנחנו באוויר לקראת זריחה בשמי גבעת המורה. עומדים בסל מקש שצריך לאבטח עד 16 נוסעים וטייס אחד. מרחפים מעל עפולה, בשמי העמק, הרבה מעל לציפורים , וכולם מלמעלה נראים בגודל של גרעיני עפולה. הטיסה – חוויה. הנחיתה – לונה פארק. לתא הנוסעים הרי אין גלגלים, אז נחבטים ב"עדינות" בשדה החקלאי אי שם בעמק ומקווים לטוב. בעיקר ללגימת בקבוק שמפניה מסורתית למי שנוחת בשלום ובחיוך.

והרומנטיקה – הטייס סיפר כי ביום האהבה האחרון הציע אחד הנוסעים טבעת אירוסין לצעירה הנרגשת שאחרי הטכס בשחקים הניפה את ידיה בתודה לשמים – והופ, הטבעת נשרה ועפה לה בשמי העמק! אז אם אתם מוצאים בשדות העמק טבעת אירוסין שעלתה כעשרת אלפים שקלים – הזוג הצעיר ישמח לקבל האבדה בחזרה.