כחוט השני

הכריש שלנו לא אוהב את גוגל. אותו חבר שלי, נדל"ניסט מצליח ביותר שמסתתר מאחוריי הכינוי – הכריש, אכל אותה בגלל קטע קטן בעיתון שהכתים את גלימת הצדיק הצחורה שלו. אתה יכול כל החיים להיות ישר כמו סרגל, ופעם אחת מישהו יאשים אותך במרמה, הלך עליך. האשמה תרדוף ותקפוץ בגוגל בכל פעם שמישהו ישאל עליך, ולא משנה כי אחר כך יש הפניה לידיעה אחרת האומרת כי האשמה בוטלה והצדדים ביקשו למחוק הרישום. השיימינג ברשתות החברתיות, כמו קעקוע על המצח, למתווך בכל סדר גודל, זה ממש לא מתאים.

האירוע מתחיל בסיור לילי לקברות צדיקים בגליל העליון. באותם ימים, אשת ראש משפחת פשע שבעלה בילה בבית הכלא, הייתה מוציאה קבוצות מטיילים ובעיקר רווקות שהתייאשו מלמצוא חתן על הבר ב"קופסא", והחליטו להיעזר ברוחות הצדיקים הקבליסטים מתקופת המשנה. הכי טוב לעלות על אוטובוס בשמונה בערב לגוש דן, אחרי שהשכיבו את כל הילדים אצל האקס, ולקראת חצות יש כבר כמה עשרות פנויות, מדליקות נרות על קבר הרב המנוח. סגולה לקבלת חתן בקרוב היא גם שזירת חוט אדום עם ברכה על פרק היד. כך גם יזהה אותך החתן המיועד כשיחלוף לידך בסופרמרקט, כמי שמוכנה לעשות הכול בכדי לתפוס חתן, אפילו לנסוע בחצות להשתטח בקור הגלילי על קבר קדוש לכאורה. הכריש, שהיה בטיול משפחתי בגליל ראה את התופעה, ותייק בזיכרונו.

ויהי לילה, ויהי בוקר, וישוב למשרדו להשקיע ללקוחותיו, ממבחר חסידי קהילה קדושה תל אביב, את חסכונותיהם בנדל"ן מניב בחו"ל. שמו יצא בקהילת החרדים העירונית כמומלץ האדמו"ר, וזרם הלקוחות במכנסים שחורים וחולצות לבנות זרם למשרדו. יום אחד מגיע אליו איש חרדי עם מבט עצוב ומתעניין בהשקעה כמו שאר חבריו. משהו במבט עורר אצל הכריש התעניינות. "מה לאדוני כי קדרו פניו?" – אחרי כמה פניות התברר כי הגבר לא מצליח למצוא אישה ראויה.

לא ברור לי איך, אבל באותו הערב לקח איש הנדל"ן במכוניתו את הלקוח החדש לסיור בקבר רבי עוזיאל בגליל כשבידיהם דף משוכפל עליו נכתב: " גבירתי, שמי הוא כך וכך, עוד כמה פרטים על מוצאו ומעמדו בקהילת חסידות מסוימת, אשמח מאוד למצוא כלה ראויה. אנא צרי איתי קשר." את דף הקשר הזה חילק הכריש לכל גברת שירדה משני אוטובוסים שהגיעו באותו הערב לקבר.

לא ברור אם שידוך יצא מהסיור הזה – אבל עסקת נדל"ן מפוארת בוודאי. אחרי מספר ימים הגיע הצדיק למשרדו של הכריש עם צ'ק על סך כמה מיליוני שקלים וביקש ממנו להשקיע עבורו על פי ראות עיניו בנכס מניב בחו"ל. למה? כי המחווה האנושי שלו לעזור לו במציאת כלה, נגע לליבו. אדם כזה , ראוי לאמון.

אחרי שבוע, לקוח המתווך את הצדיק לטיסה קצרה באגן הים התיכון לאי עם עתיד תיירותי מזהיר. חופי הטורקיז, בתוליות הגבעה שהשתפלה אל מול חולות הזהב, האוזו וצלילי הבוזוקי, ריככו את משפט המפתח שאמר לו מומחה הנדל"ן – זאת השקעה לטווח ארוך. פה צריך סבלנות.

ככה חזרו שניהם ארצה, חתמו על המסמכים, הכסף הועבר והשעון החל לתקתק. עברה שנה, עברה עוד שנה – החולות הזהובים נשארו מבטיחים, אבל אף וילה לא נבנתה בשכונה העתידית על אי הקסמים. המשקיע החל לשקוע בהרהורי חרטה, הבין שאי אפשר למכור הנכס עכשיו, ובצר לו התדפק בתדירות רבה על דלת המתווך וטען כי הונו אותו. רוצה את כספו בחזרה.

לימים פגש המשקיע שלנו עורך דין, שהבטיח לו כי יש פה מקום לתביעה משפטית, והבטיח לו הרים וגבעות. מכאן ועד למכתב אזהרה לידידי הכריש הדרך קצרה, ולפני שהספיק לומר ג'ק – המכתב הודלף לאחת ממערכות העיתונים ופורסם כידיעה אגבית במדור הנדל"ן. לקוח מאשים בהונאה את המתווך ותובע אותו...

מיותר לומר כי זאת הפרסומת הכי שלילית שיכול היה הכריש לקבל. בהתייעצות עם שותפיו, גייס את כספי ההשקעה של התובע, החזיר לו את הכסף, חרק שיניים, וציפה לטוב עם עוד עשרות משקיעים אחרים שגייס באותו חוף חלומות קסום.

לימים, ליתר דיוק כמה שנים, השכונה המובטחת קמה. הבתים היפים נמכרו לאוליגרכים רוסים ופנסיונרים בריטים. כל המשקיעים בעלי הסבלנות מהחסידות זכו לתשואה יפה על השקעתם, ורק דבר אחד מנע מהמסע הזה להיות מושלם – הכתם בגוגל. כל פעם שתכתבו את שם הכריש במנוע חיפוש, תופיע ידיעה על תביעת הלקוח חסר הסבלנות עם החוט האדום על פרק היד, תזכורת לא להשקיע שוב באי יווני קסום.

זהו פרק שני בסדרת "הכריש מרחוב אבן גבירול", המשך - בקרוב.