לעצור ת'תנועה

פעם חשבתם שאני גיבור גדול. חברים התפעלו עד כמה אני לא מתרגש מהמתח, האחריות, הלחץ ועבודה במצב הקרוב לקריסה – לפחות בעייני המתבונן מן הצד. עבדתי כפקח טיסה. אהבתי כל רגע, אבל גיבור באמת לא הייתי.

למעלה מ-45 שנים ישבתי מול מסך המכ"ם. לבד משני מטוסים שיתנגשו האחד בשני במהלך משמרת שלי – אני חושב שעברתי כבר כל אירוע אפשרי, כך שבאמת, יהיה נדיר לחדש לי אירוע חדש. גיבור אני ממש לא, מנוסה תהיה הגדרה מדויקת יותר. בגלל זה בשנים האחרונות הייתי בתפקיד אחראי משמרת והשארתי לצעירים לדבר בקשר עם הטייסים, כשהעדפתי לשבת ולהקשיב להם, ואם צריך - גם לעזור בעת הצורך.

עשן בתא הטייסים, אש במנוע, מנוע שכבה בהמראה, נוסע באירוע לב שדורש אמבולנס דחוף אחרי הנחיתה החפוזה, טייס בריטי שמופתע ממטח טילים שמשוגר מרצועת עזה כשהוא בדיוק אחרי המראה מנתב"ג – ובלילה קשה לאמוד מרחקים מדויקים מצינורות האש הנוסקים מעלה; מטוס חטוף, טייס סיני מבולבל שפונה ימינה במקום שמאלה, טייס רוסי שלא ממש מבין אנגלית והרוסית שלי אף פעם לא הייתה משהו, מטוסים שחולפים את האחד את השני בתנועה נגדית במרחק הפרדה תת תקני של מטרים בודדים עד כדי ועדת חקירה בגלל טעות אנוש של טייס או פקח, טייס שוויצרי המתלונן על קרני לייזר המסנוורות אותו מכיוון כפרי הגדה המערבית כשהוא מתקרב לנחיתה בנתב"ג, רחפנים המשייטים בתחום שדה התעופה ומסכנים את חיי הטסים ומחייבים לעצור את כל הנחיתות וההמראות עד שיאותר הנער השובב שאחראי להטסת המתנה החדשה שקיבל דווקא בדיוק מעל מסלול שדה התעופה, ועוד הרבה מאוד מקרים שחוויתי עם החברים למשמרת שלנו, ונגמרו ללא נפגעים.

ספר אחד ויותר אפשר לכתוב על זה, ואולי גם אכתוב יום אחד, אבל רציתי לשתף אתכם במשהו קצר שכתבתי לפקחי הטיסה הצעירים אצלנו ביחידה האהובה שם עבדתי, במרומי הר מירון, משם נשלטת כל התנועה האזרחית הבינלאומית הישראלית מערבה, מזרחה וצפונה.

"פיקוח תל אביב" קוראים להם בקשר כל הטייסים, שחלקם גם חברים שלי מהתקופה בה הייתי בחיל האוויר, וכל השאר – טייסי כל העולם מכ-150 חברות תעופה זרות הנוחתים בנתב"ג ועוד טייסים פרטיים מהארץ ומהעולם. בקיצור – מרחב אווירי קטן, הרבה מטוסים נוחתים וממריאים, כשהפקח חייב לשמור על כולם בבועת אוויר בטוחה בין כל המטוסים, וכשהלחץ עולה ומספר המטוסים במרחב גדל עד למצב בו "אין מקום" לעוד מטוסים – כשאי אפשר לעצור מטוסים באוויר, אז הברירה היחידה העומדת בפני הפקח העמוס היא פשוט להתקשר לשדה התעופה ולבקש מהם לעצור את התנועה על הקרקע למספר דקות, או לבקש מהבקרה האירופאית להאט את קצב הנכנסים למרחב על ידי הורדת מהירות הטיסה למטוסים רחוקים, כשכל זה עד שיתפנה קצת המרחב ואפשר יהיה לחזור לקצב עבודה זורם, יעיל ובטוח.

על זה כתבתי לחברי הפקחים שיר קצר אותו תליתי ממוסגר באולם הבקרה, תזכורת קלילה לרגעים קשים –

לעצור ת'תנועה...

כשמצב מתחיל להיות עמוס,

כשהמטוסים מתחילים לשדר צפוף,

כשקשה לנעול על הטראק בגלל הצפיפות,

כשאתה מתחיל להחליף בין אותות הקריאה,

ומתחרט שבאת היום לעבודה –

תנשום עמוק ותעצור ת'תנועה.

אם כל היוצאים פונים צפונה,

החיילים סוגרים לך את הקיצור,

והירדנים מוגבלים לטוס נמוך –

מומלץ ביותר ללחוץ קלות על הברקס,

ולעצור ת'תנועה.

כשהפקח במגדל משנה מסלול בשימוש,

והטייסים נשמעים לחוצים מהשינוי,

והנכנסים עוברים למצב המתנה –

בטוח שאתה לא צריך עכשיו עוד המראה,

תעצור ת'תנועה.

אם המרחב שלך מלא בנתיבים,

המטוסים שלך מוגבלים,

מרחבי כורע תחת נהלים לא הגיוניים,

ואתה מרגיש שעוד מעט אתה מאבד ת'שליטה –

צלצל לחברים שלך בניקוסיה,

תלחץ על הברקס, ובקש הפוגה.

כי לעצור ת'תנועה –

זאת ממש לא תנועה מגונה...