כמעט כולנו לא באמת מנקים את הבית בו אנו גרים. כלומר, מנקים מנקים. ביסודיות. בשביל זה יש נשים צדיקות המתייצבות אצלנו בבית. פעם ב... למספר שעות שלאחר מכן הבית מוכרז כנקי. צדיקות, שקועות בעבודת הנקיון, לא מדברות איתנו, מגיעות בדרך כלל בדממה, מחליפות לבגדי עבודה נוחים, ומתחילות בקרצופים.
בדרך כלל הן יודעות יותר טוב מבעלי הבית איפה נמצא כל דבר, איפה אנחנו מאפסנים את חומרי הניקוי, איך אנחנו אוהבים למצוא את חדר האמבטיה שלנו מסודר, איך עובד הדייסון אפ-35 החדש שרכשנו ועדיין לא פתחנו את חוברת ההדרכה שלו, איך מצליחים לנקות דירה של חמישה חדרים בחמש שעות ועוד נשאר קצת זמן בסוף לגהץ לבעל הבית כמה חולצות מכופתרות...
זאת לא תופעה חדשה. למיטב זכרוני מימי ילדותי – גם אצלנו בבית הייתה אומנת/מבשלת/מנקה/ יד ימינה של אם הבית העסוקה, להלן הפלמ"חניקית, אמי המנוחה. אם נלך עוד דור לאחור, גם בבית הסבתא שלי התל אביבית, הייתה לה עזרה קבועה, ניצולת שואה שנזקקה לפרנסה. הסבתא החיפאית שלי, קוזקית בנשמה, סוציאליסטית בהגדרה וטרוריסטית בפועל – נהגה להשכים מוקדם בבוקר ולהפוך את כל הכיסאות, לשטוף כל הדירה בזמזום המנון האינטרנציונל כשברדיו מוזיקת התעמלות הבוקר של מיכאל בן חנן, מבלי לקחת בחשבון כי סבא ואני עדיין ישנים. בחיפה לא היה מקובל להעסיק עוזרות, אבל כובסות שהיו מגיעות מהכפר עוספיה פעם בשבוע להרתיח על הגג את דוד הכביסה הענק ולהלבין את המצעים ובגדי העבודה של סבא, זה היה בסדר. העיקר שזה נעשה מחוץ לדירה ורחוק מהעין.
עזרה היא עזרה. עובדת זרה, פליטה אפריקאית, מטפלת אוקראינית+ ביום חופשי, סטודנטית ישראלית נמרצת או אפריקאי חסון עם ויזה כמהגר עבודה מאי שם – לכולם נודה. החלק הבלתי נפרד שהופך אותנו למשפחה מושלמת. גם לנו יש "עוזרת".
בשביל השלמות הזאת, צריך לדאוג שיהיו לה המלצות, שתקבל שכר ראוי ולא תתפתה לעבור לנקות בשדות זרים, שיהיה לה ביטוח ולא תופתעו בסוף הרומן שלכם ממכתב תוקפני מ"קו לעובד" הדן בזכויות העובד גם לדמי נופש שנתיים. תבורך אותה אוגדת סייעניות המגיעה בכל בוקר אלינו לשכונה בתחבורה הציבורית, מורידות את שקיות האשפה מהדירות הנקיות אחר הצהרים, דוחפות קשישים על כסאות גלגלים לגינות הציבוריות ומשאירות אותם להתחמם בשמש בזמן שהן ב"זום" עם מנילה, קייב או הוריה בכפר של מגדלי תה בהרי סרילנקה. נשים צדיקות העוזרות לנו להגשים את "צער גידול הורים" במיקור חוץ יקר אך שווה כל דולר.
שעות ניקיון הבית הן בדרך כלל הזמנים בהם אני מתכנן להעדר מהסביבה. לא ממש צריכים אותי בבית. עדיף שאעביר את הזמן הזה בבית הקפה השכונתי, בחדר הכושר או עם הנכדים – לא צריך לומר לי, אני יודע מתי אני ממש מיותר בבית. ואז, כשהבית נקי, החולצות מגוהצות, האשפה נעלמה ואני חוזר לצימר שלנו במרומי המגדל, אז איך שאני נכנס למטבח לנשנש משהו, מיד מזהירים אותי: "מאמי, תנסה לשמור על הסדר בבית, רק עכשיו הייתה פה עוזרת!"
קרדיט לצילום Art Miami
רק משתף: מעולם לא היתה לנו עוזרת, לא בבית הורי ולא בביתי ואפילו כשהייתי שליח בארגנטינה, שם לעוזרות הבית מסדרים חדר משלהן, וגם אחרי שהסבירו לו ש'במעמדי' (שליח!!) מובן מאליו שצריכה להיות לי עוזרת, גם אז לא היתה לי עוזרת. לא רק את הבית ואת השירותים אני מנקה בעצמי, כלומר בדיוק כמו שאת שאר הדברים שבי המייצרים לכלוך אני מנקה בעצמי, כך גם את ביתי (ועוד משהו: מעולם 'לא עזרתי לאשתי' בבית, אלא כמוה לקחתי על עצמי את המשימות הכרוכות בחיים בתוך בית, כמו לפנות את הלכלוך כדי לעשות מקום ללכלוך הבא שיבוא - והוא תמיד בא, בשלל צבעים וריחות - במקומו). רק משתף. וכמובן, כל הקשור לענייני סיעוד להורים מבוגרים, נו, זה כבר סיפור אחר לגמרי.
שכחת עוד פרט זעיר בסיפור הזה.פרט שמעולם לא הצלחתי להבינו לחלוטין.אותן אלו,נשים כמובן,שחסכו מפיהן ובלבד שיוכלו לומר ; לא יכולתי היום....לא הצלחתי היום,לא הסתדר לי היום.....הייתה לי עוזרת .