מטר מרובע. יחידת מידה של שטח. כמה שיש לך – אתה שואף ליותר. יותר גדול. סמל סטטוס למרחבי החיים שלנו. כל המרבה הרי זה מרווח.
החלום הבורגני האולטימטיבי של רובנו. גדול, גבוה, מחסן צמוד במבואה ולפחות שני מקומות חניה, זה ליד זה כמובן. ושפע של מ"ר ליד כל ערך, כי זה טוב, לכאן שאפנו, בשביל זה עבדנו וחסכנו, אם לא עכשיו, אז אימתי, כי אף אחד לא יודע מתי יבוא יומו, ובתכריכים אין כיסים. בולשיט שמוכרים לנו כל הדרך אל המשכנתא החדשה...
כל אחד יבחר את הסיבה בעבורה הוא מדיר שינה מעיניו, במרוץ אל עוד כמה מרצפות, מגרניט פורצלן איטלקי כמובן, שישדרגו אותו פעם אחרונה למחלקה הראשונה במרומי מגדל היוקרה, בדירת חלומותיו הראויה, לדעת החולם כמובן; לפנק עצמו, וזוגתו כמובן, בסיבוב האחרון, כמה רגעים או שניים לפני שהם עוברים למגורים זמניים באחוזת סבים וסבתות, עם הרבה כוח עזר סיעודי רחמני, שיעזרו לנו להתמצא במרחבים האין סופיים והמסדרונות המסובכים בדרכנו מחדרנו הקטן לחדר האוכל המרכזי למנה היומית הטחונה בבלנדר ובטעם אחיד של כלום.
דיסליימר חשוב שבדרך כלל נרשם בסוף, אבל המלאך של עין הרע לפעמים מפסיק לקרוא באמצע. אמ"לק וכזה, אז זהו - תודה רבה לבורא עולם ומלאכיו מתווכי הנדל"ן והעושר, תודה על כל מ"ר שנפל עלי כמַן משמים. תודה רבה על המזל הטוב שתרם להתרחבות הנדל"ניסטית הזעירה שלי, על זה רק מודה אני לפניך. אין צורך לשנות שום דבר. יש לי הרבה יורשות שצריכות כל מ"ר שניתן יהיה לגייס בעתיד, אבל בינתיים – אני חושב בקול רם איתכם, אולי בגדול אנחנו בכיוון המ"ר הלא נכון?
סבתא וסבא עוברים דירה. אחרי עשרות שנים של עבודה, הגיע הזמן להגשים את כל החלומות. החסכונות השתחררו, כספי הפיצויים הפכו לתקציבי שיפוץ ושדרוג, לקרן ההשתלמות אפשר לקרוא מהיום "המטבח של דוד הנגר", למעצבת מתיחסים כאל אדמו"רית וכל פסיקה שלה בסלע. כלומר בשיש המיוחד שמכסה את כל המטבח במשטחי ענק שיכלו לכסות מסגד צמרת בלב אבו-דאבי. זוג שבהליכי פרישה מעולם העבודה. פרישה וודאית רק שהכול עניין של טיימינג. הם לא יודעים זאת עדיין, שהעולם שייך לצעירים ולא משנה מה אנחנו חושבים; את ניסיונם הרב הם יוכלו לנצל רק לכתיבת זיכרונות שאף אחד לא יסכים לפרסם אלא על חשבונם. שני חדרי העבודה הקטנים שבנו לעצמם במרחבי המ"ר האינסופיים, הם עדיין לא הפנימו זאת, ישמשו לכל דבר, לבד מעבודה.
חדרי "העבודה" הופכים בשלב הראשון למחסני מעבר. חדרי מיון לארגזים שהגיעו מהדירות הקודמות. ציוד שנאגר בשנים שלא היה בהן זמן למיין, אלא רק לאגור. לצבור. להשקיע, לשמור במקרה שנזדקק, נתגעגע, נרצה לשמוע תקליט, אולי אופנת מכנסי הסן טרופז לגברים תחזור, נעשה תואר שלישי ונרצה לרענן הידע שלנו בחשבון אינטיפיסימלי מהמחברות שלנו בשנה א' במדעי החברה, נרצה ללכת לקונצרט עם מעיל פרווה אמיתית, ואפילו להקליד על מכונת כתיבה רמינגטון ניידת את האוטוביוגרפיה שלכם. היסטוריה שלמה בארגזי קרטון.
הכול נמצא בארגזים שממלאים את חדר "העבודה" החדש שבניתם, משהו שכנראה ימוין בעשר השנים הקרובות או יעבור שוב בארגזים סגורים לדירה הבאה, וחוזר חלילה, עד שהיורשים שלכם יזרקו את זה למכלית הזבל הקרובה בעוד שנים רבות בעזרת השם וקופות החולים.
נחזור למשטחי דירתנו שהתרווחה אחרי שהגוזלים עפו. מגרש משחקים לנכדים שיכולים לשחק "סטנגה" בסלון הכפול שיצרתם באיחוד שתי דירות צמודות. כדורגל בייתי שמסתיים בדרך כלל באגרטל שבור וסבתא כועסת. סלון ענק שהקבלן לא תכנן במקור, עם כמה עמודי בטון התקועים ממש במרכזו, עמודי התמיכה בשלד הבניין שלא ניתן להסירם. זאת עובדה.
למרות הרצון העז ליצירת מרחב אקוסטי נקי בו תערכו את סדר הפסח הגדול, מחוף לחוף נכדים; אירוע בו אחרי החד גדיא תשבעו כי זאת הפעם האחרונה שאתם מסכימים לארח את כולם רק כי יש לכם בית גדול. זה שאתם אבו-מטראז' לא אומר שיש לכם סבלנות לכל המחותנים ונספחיהם שצברתם מכל הילדים שלא מבינים למה לחדרי השינה המיוחדים שבניתם עבור הנכדים העתידים להגיע כל סוף שבוע, אתם קוראים חדרי עבודה, והחדרים האלה מלאים בארגזים ולא במיטה עם לול בצד, למקרה ששני הנכדים "ירצו" להגיע באותו סופ"ש.
בית גדול. אם זאת דירה בעיר או שלושה מפלסים בישוב קהילתי. לפעמים גדול עלינו. סבא לא צריך פינה תיקונים, קידוחים, ניסור וקיר שלם לאוסף כלי העבודה שצבר. סבתא יכולה כבר להיפרד מכל מה שהתקשתה להיפרד ממנו בששים שנותיה.
מבלי להיכנס להגדרות הנגועות במגדרות, סבתות לא אוגרות בדרך כלל מקדחים או סט מקטרות או מערכות כלי שחמט ומסגרות עם עיטורי גבורה ממלחמות ישראל, החל באות הקלע והספורט ועד כנפי צניחה ועיטור אלוף הפיקוד על אירוע עלום ומסווג. סבתות שומרות במעמקי הארונות נכסים. ממצעים ומגבות שאולי ישמשו כנדוניה לבת שעדיין לא התחתנה ועד סרוויסים שקיבלה בירושה מהוריה, וגם זה מחכה להעברה לדור הבא. חבילות צמר לסריגה יום אחד וגיליונות אותיות בעיצובים וסוגים שונים להדבקה מהימים בהם עבדה כגרפיקאית והיום כל מחשב עושה זאת בשנייה. בינתיים דירת הענק היא בעצם אתר אחסון להעברה בין דורית של אין סוף שטויות שהעולם וכולנו יכולנו לחיות בו הרבה יותר טוב , גם אם היו מושלכים לפח המחזור המתאים.
ואז, בדירה המרווחת בה הזוג המבוגר יכול בכיף לשחק מחבואים ימים ארוכים, יש הרבה אזורים בלתי נחוצים בעליל. במחשבה שניה נבין כי נוכל לחיות בכיף גם בדירות קטנות, יעילות, אינטימיות, צפופות במובן הכיפי, וביחד. שם לא נשכח איפה הנחנו את המטען, המשקפיים, הנייד וחבילת תבליני הפאייאה המיוחדת שהבאתם מספרד. הכל יהיה בהישג יד, בתוך אחד משני הארונות שיהיו בדירה. וגם הכי חשוב - תמיד תדע שאם היא לא יושבת לידך, היא בחדר השני, בטווח שמיעה.
"מאמי, איפה את?!"
קרדיט לצילומים – דליה לויטין בתערוכת פופאפ ברחוב פנקס 2022
Commentaires