מלחמת טבע

כמה טיפשים אנחנו. כמה תמימים. למות. איך חשבנו שיש סיכוי שנצליח לחיות ביחד. אנחנו והגידול. אנחנו ושני מליון ממורמרים שלא מפסיקים להכפיל את עצמם, ולכעוס עלינו. כועסים ורוצים להרוג אותנו. ממש.

חשבנו שאם ניתן לגידול לגדל את עצמו - זה יהיה לבריאותנו. אז טעינו. טעות שעולה בחייהם של טובי בנינו.

בשנת 1948 חיו ברצועת עזה 60 אלף ערבים. המצרים לא רצו אותם, אנחנו לא היינו מספיק חכמים לגרום להם לברוח, וחשבנו שנוכל להיות שכנים, עם גבול ורצון לחיות ולא למות למען אללה.

בהמשך היו לנו עוד כמה הזדמנויות להיפטר מהגידול הממאיר הזה ולהעבירו למיצרים או לתת להם עצמאות או להשמיד אותם לגמרי. לצערנו, אף אפשרות לא מומשה - ועכשיו, אכלנו אותה. בגדול. עד מוות.

הם ואנחנו - לא נוכל ביחד. הליברליות מתה ב-7 באוקטובר. נרצחה בדם קר מול עיננו, בשידור ישיר בישובי עוטף עזה. לא נשכח. לא נסלח. נבנה צבא חדש. ונבנה עולם חדש עבורנו, בלעדיהם. מבחינתי - רצועת עזה על תושביה, הם הרוצחים ודינם כדין רוצחים. שיברחו, שישרפו, שימותו. אין חמלה, אין מחילה, אין ליברליות. כמו בטבע. החזק ינצח - ואנחנו נראה להם מי החזקים פה באמת.

זה שהשומרים נרדמו, זה שהחיילים שלנו טעו, זה שהצלחתם לרצוח קשישים ועוללים בממ"דים, זה שחטפתם נשים מבוגרות תשושות נפש עם המטפלים המסורים שלהן, זה שהצלחתם לכבוש קיבוץ מנומנם בשש בבוקר מלווים בעדת ילדיכם החמושים בתיקי פלסטיק הבוזזים את דירות החברים המוטלים מתים על השבילים הירוקים בקיבוץ; זה שרצחתם בדם קר נוער במסיבת טבע, צעירים שבסך הכל באו לתפוס ראש אחר ולא חזרו משם; זה שהכנסתם את המדינה לטראומה קשה וזה שהדלקתם את הפתיל של חבית חומר הנפץ המזרח תיכונית - לא הופך אותכם לגיבורי המהפיכה, אלא לרק רוצחים עלובים.

גיבורים על ילדים , נשים, קשישים וחיילים דמיקולו שנשארו לתורנות שבת לבדם כי אף מפקד לא טרח להתריע בפניהם כי אתם בדרך. גם על זה נבוא חשבון, אבל לא עכשיו.

קודם אתם. תמותו. בידי צה"ל.