מסביב יהום הסער

ברגע האחרון התפנה מקום בצימר רב-חדרי וקפצנו על המציאה. בין ההפגנות למחאה, אחרי סדר פסח כהלכתו ועם בטן מלאה בכל טוב המטבח היהודי המסורתי, שמחנו לשוב ולשוטט בשבילי אצבע הגליל עם נגיעות של פאתי החרמון. למרות מזג האוויר החורפי הצפוי, בהתעלמות ממטח הרקטות מדרום לבנון וסוריה על קנטון הצימרים הישראלי, ללא כל אריזת קייטרינג לנופש בסופ"ש קליל, פשוט ארזנו תיק טיולים קל, עלינו על הג'יפ בצלילי בית השמש העולה, והצטרפנו לעוד שלושה זוגות שזכרו לנו חסד אהבתנו לבריכות הקצינים ויינות הגולן.

מאחר ולא היינו מעורבים בתכנון המוקדם של הטיול, זרמנו. עם הנחלים שנבחרו במסלול הטיול, עם הבריכות והגבים, עם התפריט והלו"ז. מה שיוצא - אני מרוצה. טוב, לא לגמרי. למשל כשהגרילו את החדרים בצימר, לא ממש צעקתי יששששש! כאשר אנחנו קיבלנו את החדר הכי קטן בגליל העליון, והחברים שלנו שזכו בחדרם ביושר בהגרלה, פרקו מזוודות ביחידת הורים עם ג'קוזי ושירותים צמודים. מזל שאין לי שלפוחית רגיזה, ורק אצא במהלך הלילה מהחדר פעמיים לשחרר לחץ מהיין האיכותי שנלגום בארוחת הערב.

זרמנו והגענו לנחל סער. קצת אחרי הבניאס עמוס המטיילים, כמה דקות לפני מלכות החרמון הישראלי. מפלים, בריכות, מטיילות צעירות עם ביקיני זעיר בבריכות טבעיות ופריחה סגולה/צהובה יפה. בצפון תתנהג כגלילי וותיק. כלומר, בין גב מים קפואים לבריכת סלעים אסורה לקפיצה בפקודה, רצוי למצוא פינת ישיבה (סלעי בזלת עם משטח גדול מספיק לארבע כוסות) לפתוח גזיה ולשפות קפה שחור. במקום המקיאטו הכפול עם קצף משיבולת שועל בארקפה, אודי מוציא מתרמילו המתקן, ובתוך 5 דקות יש שמונה כוסיות קפה שחור מהביל, נעמי שולפת עוגיות כשרות לפסח, ואני מנסה להבין מה אני עושה שם. זה לא שלא ירדתי בעבר את כל הנחלים ברמת הגולן, כולל נחל סער היפה והשוצף מים עדיין; בחלק מהנחלים עוד פסעתי בחיוך עם מנשא לילדה על הכתף וצידנית ביד הפנויה. היום הילדה מהמנשא כבר סטודנטית, והדיאטטיקנית שלי כבר לא מתלהבת מארוחות מאולתרות בשטח.

היום אני כבר לא ממש מתרגש מטבילה מרעננת בבריכה טבעית מבזלת, בעיצוב פראי, יפה יותר מכל בריכה בסביון. וההליכה במורד רק מעוררת במחשבתי את השאלה האורטופדית לגבי המרחק בייני לפרופסור דבי, מומחה הברכיים המועדף על החברים שלי, אלוף החלפת הברכיים לאזרחים עם וותק מרובה וסחוס מועט. מצד שני, יום טיולי שכזה הוא כיף. הרבה כיף. להחזיר עטרה לימים נטולי שיבה ועתירי שובבות וכושר, קלילות וחיוכים, מוצרים שבמחסור בימים קשים אלו מאותגרים מעתיד מעורפל ומהפכניות קולנית כל מוצ"ש עם דגל ביד.

בתפריט הקבוצתי סיכמו עוד בטרם היינו בקבוצה, על יין ואנטרקוט על העצם. בלי פיתות, לחם או בייגלה שומשום. שולחן למהדרין. ערב BBQ קליל. שבעה אוכלים ומוני עומד בענן עשן לפני המחנה ומעביר אלינו נתחים מדממים למחצה וטעימים לאללה. לגבי הוויסקי לא היה לי הכשר למרות שבעדה שלנו ברמת אביב הוא סינגל כשר מאלט. אני גם מקווה, על פי מקורות זרים, כי הגראס הרפואי היה כשר לפסח - אחרת צריך לעשות את כל הטיול הזה שוב ביום העצמאות.

הלוואי...