מסדר הפיסחים

עלינו על הטיסה מנתב"ג כ- 180 אופטימיסטים. מאמינים שיהיה לנו שבוע כיף. שיהיה הרבה שלג על המסלולים. שנפגוש אנשים שמחים במועדונים. ושנחזור בשלום.

מניסיון, למרות כל הסכנות בספורט האתגרי הזה, כתשעים אחוזים חוזרים עם חיוך. את כל השאר פגשתי בלובי של המלון נעזרים בקבים, עם גבס, חגורות תמיכה במרפק חסר אונים ורב כאבים, או "רק" חבישה אלסטית המקבעת את הברך למצב ישר, עד שבמחלקה האורתופדית בארץ יאבחנו את גודל הנזק שנגרם,  ברגע אחד של חוסר ריכוז.

באת לגלוש עם חיוך וקריאות שמחה כשהרוח מבדרת את זקנך בעמק ובהר -וקנאק קטן בברך, שינה התוכניות. מפגש לא צפוי עם מתלמד חסר בטחון שקרס לידך ביציאה קטלנית ממעלית הסקי, במהירות גלישה שואפת לאפס קמ״ש, ואתה שרוע על שלג רטוב וקר, סבוך רגלים ומגלשים עם אדם זר לגמרי שלא מפסיק להתנצל, וכאב חד בברך שעד עכשיו תפקדה לא רע.

המבטים של זרם הגולשים סביבך, שילוב של סקרנות אמפטיה ורחמים, 'איזה מזל שזה לא קרה לנו', וההבנה הברורה אצלך - את השבוע הזה כבר לא תבלה על השלג.

אתה מצטרף לשורת הפיסחים במלון.  גולשים בהמתנה לתיקון, ארוזים בסדים, קבים וגבס, פרוקי הכתף ושבורי  המיניסקוס, סדוקי האמה ודואבי הגב, כולם מחכים  שהנופש הכיפי הזה יסתיים כבר.

בינתיים, אפשר להשקיף מהמלון על המדרונות הלבנים, לפרגן לשאר המשפחה שממשיכים להסתכן ולהנות מהספורט הלבן, אולם מקפידים לשתף אותך בצילומים מוכרים של נופים אלפיניסטים שוקקי תיירות חורפית שלא חייכה אליך השנה.

הבר במלון חופשי. מגוון הקוקטיילים מאתגר. מי שמתחיל את שמחת יומו ביין חם בשעה 11 בבוקר שלא יתפלא אם בין ערביים כבר יזמין את הקוקטייל הפופולרי של טסי אל על בשנות השמונים. בלאדי מרי.  משם זה רק נעשה יותר מעורפל ופסימי.

הנפילה הטיפשית, הפינוי המגוחך באלונקה נגררת על ידי חובש-גולש צרפתי יפה תואר, הגרסה המקומית הידנית של קטנועני מד״א/ איחוד הצלה בע״ה. רק שפה על כל פינוי לוקחים כשש מאות אירו.

שיחת הטלפון עם המבוגרת האחראית במשפחה. "מאמי, הכול בסדר. רק הברך קצת לא משהו. את זוכרת איזה ביטוח רפואי עשינו הפעם?"

באופן צפוי לגמרי, הנה מגיעה האבחנה  הרפואית שקצת מדאיגה. כרגע אין מה לעשות, אלא לקבע הבעיה, ולעבור לסוף התור בארץ להדמיית  MRI . אז נדע אם הברך לאזמל המנתחים או לפיזיותרפיה. בינתיים אפשר להזמין עוד קוקטייל. נגרוני . הולך טוב לקראת שקיעה לחסרי רצועות בברך.

לדעתי, שיתוף האירוע עם חברים, שגוי. מאוד. מספיק  לשמוע  עצות ותאוריות מהאחים לקביים בלובי המלון. אין צורך לשמוע מחברים מעבר לים עצות על טיפולים אלטרנטיביים, רופאים מומחי ברך מומלצים עם אפשרות לתור רק באמצע הקיץ, וסיפורי בלהה על ניסיון אישי שלהם מהחורף אחרון עת חזרו ארצה מחופשת סקי על כיסא גלגלים ומשככי כאבים.

או קי. תרגיעו. אני אישית חזרתי בשלום הפעם. כל הכתוב לעיל מתייחס לחברי הטוב בקבוצת הגולשים שבסוף היום הראשון על המסלולים המיר את מגלשי הסקי בתחבושת אלסטית לקיבוע הברך ומאז ישב על הבר ששה ימים ופיתח מערכת יחסים משמעותית עם הברמן על בסיס אפרול שפריץ ושיחות על ילדי עזה הרעבים.

הסקי, כמו הכול בחיים, זה דלתות מסתובבות. כשמאחלים לך מזל טוב - זה כולל הימנעות מתאונות מיותרות שיכולות וקורות ככה סתם. לא באשמתך.

מסדר הפיסחים והחיגרים בלובי המלון אינו חובה. הבר- כן.

להתראות בעונת הסקי הבאה.

במזל טוב!