כולנו הולכים לקניות בסופרמרקט השכונתי. ביחד או לחוד. בצורה מסודרת עם רשימת קניות מאורגנת על פי מחלקות, נושאים, חשיבות, או שהכול נרשם לך בקבוצת הוואטסאפ המשפחתית המצומצמת שלכם - תחת השם המקורי : צריך לקנות.
מי היה מאמין, שאחרי קורס מ"פ-ים חי"ר, תואר MBA במנהל עסקים במכללת בני טחונים, קורס CTO מתקדם ביוניקורן מבטיח, אחרי שהחנה את המכונית הטסלה החשמלית המשוכללת במרתף "טיב טעם" - נראה את אחינו הסלבריאטי צועד מעדנות במעברי הסופרמרקט דוחף לפניו עגלת קניות עמוסה, או גורר מאחור ארגז קניות פלסטי שהצליח לארגן לעצמו מגברת חביבה שסיימה לא מזמן לפרוק הארגז ולמסור אותה לאחינו, שאין לו בכיס את המטבע המתאים לקבל לשימושו עגלת קניות תקנית של הסופר השכונתי. מזל שמסיכה הצליח למצוא אצלו ברכב, אחרת לא היו מכניסים אותו לקניות.
קניות, ריטואל טיפולי קבוע. אף פעם אתה לא הולך לזה באופן מיוחד. רק עוצר בדרך הביתה. תחנה אחת לפני הסוף, כי תמיד צריך לפרוק את הקניות למקרר כזה או אחר. "ממי, תוכל להביא לנו קצת פירות וחלב נטול לקטוז שנגמר לי?", כאילו מה - איזה ממי יסרב לבקשה שכזאת. "ולפי שאתה מסיים בסופר תבדוק בוואטסאפ אם לא רשמתי לך לקנות עוד משהו". כלומר - ממי, תתכונן למסע סוף מסלול בין המעברים...
אבל חברים - לא זאת הנקודה. בגילנו. אחרי כל מה ש, יש לי בעיה עם האגו - באיזה שלב בחיינו אנו קונים עגלת קניות פרטית. כזאת עם שני גלגלים. הולכת אחרינו במעברים, אפשר לפעמים גם להישען עליה מדי פעם בתנאי שהשומר בכניסה לא דרש מאתנו להחנות אותה בחוץ, "עגלת שוק" מכנים אותה - אבל אנחנו לא באמת צריכים ללכת לשוק בשביל להיעזר בעגלה שכזאת.
אצלנו בשכונה לא ראיתי קניינים צעירים (בגיל מקבלים חיסון רק בסיבוב השלישי) עם עגלה שכזאת. זה בשימוש של גמלאים בכושר דחיפה/הליכה בדרכם מהבית ועד למרכול השכונתי או עובדת סיעודית שלה בטח אין בעיית אגו. האם אני צריך תעודת אזרח וותיק בכדי לנהוג בעגלה שכזאת? האם מקבלים את העגלה בטקס פרידה ממקום העבודה האחרון? מתנה ליומולדת 75?
אז ממי, בינתיים, עד שימציאו אפליקציה שמחליפה את "עגלת השוק", אני מאמין בשקיות הפלסטיק שרוכשים בקופה. מזהם את עתיד היקום, 10 אגורות לשקית וזה חותך את האצבעות כל הדרך עד הבית, נותן לנו עוד סיבה לשנוא את עצמנו על האגו הגאה שמונע מאתנו להצטייד בעגלה, כמו הרבה חכמי השכונה.
Comments