top of page

נותנת?

תמונת הסופר/ת: אבי דראבי דר



נותנת או לא. זאת השאלה. מלחמות, מבחני בגרות, הבעיה של הדוד מכפר סבא או האח האסתמטי שלי לא היו הנושא הכי חשוב. אולי חשוב, אבל לא ממש דחוף. החרמנות שעל הפרק , זה המצפן האישי שאני מכיר. באמת. מי שיכחיש זאת, כנראה התחיל להתפתח רק בצבא או באוניברסיטה או שהוא עדיין בהשהייה עם זה. מבחינתי זה מה היה. אז מה, נותנת?

אי שם בגיל התיכון – לא משנה באיזה מגמה למדתם, הדבר היחיד שהעסיק אותנו מבוקר ועד למחר בבוקר – האם הבחורה אתה קבעתם להיפגש בהמשך היום, במסיבות, גלידריה, סיבוב על אופנוע חצי כוח סוס, פלאפל שכונתי אחרי הפעולה בצופים, האם היא מהבחורות הנותנות כבר בפגישה הראשונה, או שתחזור הביתה עם חצי תאוותך בידך וציפייה למשהו יותר טוב בפגישה השנייה אתה או בפגישה הראשונה עם מי שחייכה אליך היום בהפסקה הגדולה. השימוש במילה - נתינה, כל כך מיושן, שוביניסטי, דוחה, לא עכשווי והיום בטוח יש לזה הגדרות יותר פוליטיקאלי קורקט, כמו זורמת או מבינה עניין או מילים אחרות שרק בגלל שדור המיליניסטיים מדברים בעיצורים ואייקונים בלתי מובנים בעליל ברמת 80 אחוז רעש לבן, אני כבר לא מעודכן בעליל. כך שנשאר עם הנותנת.

בהמשך, השאלה לא ממש השתנתה. התפריט אולי התגוון בטעמים ונתינה אחרת, אבל בסיסית – זה ממש לא משנה בן כמה אתה. גברים מנוהלים מבוקר ועד ערב בשאלה אחת. מתי האורגזמה הבאה שלי. התשובה יכולה להיות גם בעוד שבוע, אבל יש מערכת הפעלה מסודרת שמרגע קביעת המועד, אצלך בראש קודם כל – המונה מתחיל לתקתק.

שוב. זה ממש לא משנה כמה מנכ"ל בכיר אתה. METOO או קומונה לאהבה חופשית. מפגין בבלפור או סטודנט ב"זום". כולנו מנוהלים בציפייה לעונג הבא. מי שאומר שהוא לא – משקר או צדיק. נערים בני עשרה ודרי משכנות עד 120 פלוס. כולם, אלה שעדיין חושבים ולא הסתיידו, מקווים לטוב. אני לא צריך להסביר בדיוק מה זה טוב. כל אחד והטובות שהוא אוהב.

כמו אצל השמנים. כן אני מבין גם בשמנים, שמן קם בבוקר במחשבה על הביס הבא. הוא אוכל את ארוחת הבוקר שלו כשבראש כבר עוברות המחשבות על הארוחה הבאה. איזה סטייק נאכל בעוד מספר שעות. ואם יש מזל – אפשר להרהר ולהחליט. ווניל או שוקולד. גלידת הקינוח כמובן. גבר סטנדרטי - אותו דבר, רק עם ראש מלא תאבון לסקס הבא שלו. וזה לא בא על חשבון התאווה לביס הבא...

אצל נשים זה ממש אחרת. לא יודע מה הכי חשוב אצלכן. לפעמים סקס ולפעמים הקן, פעם הגוזלים ופעם צבע הנוצות שלכן, אבל תמיד אני לא מבין אתכן וטוב שכך. גם להפתעות יש יתרונות. רוב הזמן אני בטוח שאני מבין, מעריך את חוש ההומור , את ההשקעה בלוק האטרקטיבי, השיער המוחלק והלק הזוהר, אולם אחר כך אני לא מסתדר טוב עם המבט הנוזף כשאת מבינה בעצם מה מניע אותי ויוביל אותי גם לרחוץ את כל הכלים אחרי הארוחה, העיקר שיהיה לזה HAPPY ENDING . ואין הכוונה למדיח הכלים החדש שקנית לנו לאחרונה שאצלו הסיומת, כולל המשחק המקדים שלו עם כל הממטרות והנתזים עתירי הקצף, מגיע אחרי שעתיים ורבע. גבר גבר ה"סימנס" הזה.

108 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments

Rated 0 out of 5 stars.
No ratings yet

Add a rating

©2020 by סיפורי אבי דר. Proudly created with Wix.com

bottom of page