נסיעה במכונית

כשאין פקקים, כשלא מוסיפים לכם עוד נתיב לתחבורה ציבורית, אם לא סוללים שביל אופניים במרכז ציר החיים של השכונה, כשניתן להיכנס לאוטו וסתם לעבור מנקודה א' לנקודה ב', רק שניכם - על מה אתם מדברים?

כלומר, כשאתה לא עסוק במציאת רשימת השמעה ראויה בספוטיפיי והיא לא עוברת על עשרות הבדיחות בקבוצת ההורים השכונתית בטלפון הנייד שלה. ישיבה אינטימית של שני אנשים, מעניינים, חכמים, אינטליגנטיים שישנים ביחד בסוף היום ולפעמים גם בהפסקות צהרים, אבל מה לעשות - רוב הפעמים הם מבלים נסיעה ארוכה מבלי להחליף אפילו מלה אחת של אינטימיות.

שתי מומיות בוהות בחלון הקדמי ומתכננות בשיחות פנימיות ערות את העתיד המידי של כל אחד מהם בנפרד, כמה שיותר רחוק מבן הזוג לנסיעה. כמה זה נדיר לראות היום זוגות המשוחחים ולא בטלפון תוך כדי נסיעה, מביטים ואפילו מלטפים את עורף הנהג, במגבלות הבטיחות, וברמזור האדום הקרוב גם רוכנים לנשק את בן-הזוג במגבלות חגורת הבטיחות וגם הצניעות המתבקשת מהתנהגות במקום פומבי.

חשוב להדגיש כי אם זה שאני נכנס לאוטו ולא סותם את הפה עד עצירה עם רצף הבחנות מדהימות בטון מתאים על אי שביעות רצוני מהחיים הזוגיים, ומה לדעתי את צריכה לעשות בכדי שלי יהיה פחות קשה - זאת לא שיחה. במקרה הטוב הרצאה, ובמקרים אחרים פשוט הוצאת אוויר חם שלא ישנה שום דבר לבד מהדמעות בעייני צד ב' של השיחה; להלן, צד א' בהסכם הגירושין העתידי שכבר מתנסח אצלה בראש בזמן ההרצאה...

על מה, בכל זאת, מדברים במכונית: "כמה שהחברים שלנו מגעילים"; "ראית איך השכנה הסתפרה"; "גם אתה כבר צריך להסתפר"; "למה בכלל צריך ללכת לארוחת הערב הזאת אצל ההורים"; "כמה שאני עייף"; "בשבוע הבא אני במילואים"; "שמעת את הרעש הזה מהמנוע? מחר אני הולך למוסך על הבוקר"; "אנחנו מאחרים, איפה לעזאזל הבית הזה – לא יכולת לבקש מהחברה שלך שתחכה לנו במרכז פתח תקווה"? ועל עוד נושאים המתאימים יותר לישיבות תיאום־יומנים במשרד ולא לרגעים הנדירים שבהם שני בני־הזוג – הידועים יותר בתואר "בעל ואשה" – נמצאים בלי השפעות והפרעות של גורמים מטריפים, זאת אומרת: הצאצאים.

ועל מה לא מדברים: חוויות מליל אמש; משברים עם חברים או ההורים; חתיכה שעברה ברחוב; אופנוע שחלף ואתה מת לקנות אותו; אוברדרפט; הנסיעה לבנגקוק שתמיד חלמת לעשות ואף פעם לא אמרת לה שגם אתה רוצה לחוש בדיוק על מה החבר'ה מספרים במשרד בפינת הקפה ... ואתה גם לא מדבר איתה על האמביציות החבויות שלך, זה הרי ברור. ומהצד שלה: "אתה עוד אוהב אותי?" ויש שאלות שדורשות תשובות כנות ומהירות ולכן לא שואלים אותן: "תגיד, אולי אקנה השנה ביקיני?"; "מה דעתך שאעשה ניתוח אף?"; "בוא נעזוב את הארוחה הזאת וניסע רק שנינו וניקח חדר במלון ההוא, אתה זוכר?"

לא? אל תגידו לי שזה הסגנון שלכם, כי אם אתם כן מדברים במכונית על הנושאים האלה – למה אתם בכלל יוצאים מהבית?

איור - תודה לתמר מסר, מעריב. ©