מהו הנצח? איך אפשר למדוד את האינסוף? כמה זמן עובר עד שמגיעים לנצח והאם אנחנו עדיין נהיה פה לכשהמשיח יגיע סוף סוף ונזכה לחיי נצח?
אין לי מושג, ולא התכוונתי לענות על זה – מצד שני, הייתה לי הארה לאחרונה, והבנתי מהו נצח. במובני זמן כמובן.
אולי בעיניכם זה לא חשוב – אבל אחרי מה שעברתי, כבר לא תוכלו למכור לי סיפורים מיסטיים על הזמן הנמשך בריבוי ממדים בציפייה לאינסוף במרחבים עמוסי חורים שחורים ומפחידים. הייתי בנצח, וחזרתי.
באחד הערבים, אי שם בעברי ההורי, הייתי מבוגר אחראי במסיבת בת מיצווש של אחת הבנות. אותו קשיש שמגיע בהתחלת הערב, דואג שהמקום ערוך ומוכן לארח את הצעירים שמתכנסים לחגוג, ואתה בעצם השק"מיסט. פותח וסוגר את המועדון. דואג שהברמנים יפנקו את האורחים בכל הכיבודים שסיכמתם עליהם מראש. ילדים בגיל הזה לא שותים, אז אין בעיה של נהגים שיכורים. כך שרק צריך להגיע לסוף הערב מבלי לעשות לבעלת השמחה פאדיחות מול החברים. כמו למשל לנסות לצלם כמה תמונות מהאירוע בסתר, להראות למי שלא הגיעו למסיבה את שהפסידו.
איך זה מתקשר לנצח?
ערב שלם אני יושב על הבר, ברקע שומע את מפעיל האירוע שדואג למשחקי חברה לצעירים, ומתוך הרגל שתיתי בקבוק בירה, אחריו עוד אחד, ובסוף הערב אחרי שכולם התקפלו אני חושב ששתיתי עוד בקבוק בירה. לא נורא, אבל בהחלט גבולי מבחינת רמת אלכוהול בדם. למרות שאני אדם גדול פיזית, לא בטוח מה בדיקת הינשוף תגיד על כמות הבירה הזאת.
ממש לא חשבתי על זה, כי הרגשתי מצוין. נגמרה הבת מיצווש אליה התכוננו חודשים רבים בבית. הילדה מרוצה ומחייכת. יש בוק תמונות שלה. מעכשיו – אפשר לחזור למצב רגיעה עד למסיבת הגיוס שלה, או סוויט סיקסטיין או הפרום-סיום התיכון. נכנסים לרכב, וחוזרים הביתה. עייפים אך מחויכים, עד שביציאה מהרצליה עוצר אותי שוטר מתנדב. אדם בגילי. כנראה מתנדב למשטרה ומוסיף קצת אקשיין לחייו במשחקי שוטרים וגנבים או במקרה שלי שוטרים ושיכורים.
"ניירות בבקשה אדוני"
"האם אדוני שתה אלכוהול הערב?"
זהו. שאני יורם תל אביבי שלא יודע לשקר. הייתי אומר לו שלא – ובטוח היה משחרר אותי. אבל אני לא יודע למה, מה ההתעקשות המטומטמת הזאת שלי לשתף את העולם במה שעובר עלי, סיפרתי לו ששתיתי קצת...
זהו.
"תחנה בצד בבקשה"
"צא מהרכב"
"תנשוף בבקשה לפיית המכשיר לבדיקת רמת אלכוהול בבקשה".
זהו. הלך עלי. 3 בקבוקי בירה. מי היה צריך את זה. מה פתאום בירה. מה אני שותה בבת מיצוה של הבת שלי? איזה סיום עגום לאירוע משפחתי. מה אגיד מחר בעבודה? שלא הגעתי כי שללו לי הרישיון על שיכרות? מה אני, נער חסר אחריות? למה לא חזרתי בדרך העוקפת? מה, לא ברור שיהיה פה מחסום ביקורת? איזה סתום אני.
ככה, עומד נזוף, נושף ומוסר המכשיר לשוטר, כשאני כבר בקושי נושם. מביט לכיוון הרכב עם המשפחה המודאגת ומנסה להיזכר מי מהחברים שלי עורך דין לתעבורה שיוכל לשחרר אותי עכשיו מהתיק הזה. את מי אני מכיר במשטרת התנועה, מה עושים במקרה שכזה – הרי בחיים לא קיבלתי דו"ח משוטר תנועה ובטח לא על נהיגה בשכרות.
איזה כותרת תהיה מחר בעיתון? נעצר פקח טיסה שיכור... הלך עלי. אני יכול כבר הערב לתלות את האוזניות ולחפש עבודה במחלקת פריקה וטעינת מזוודות בנתב"ג.
יו – כמה מחשבות עוברות לי בראש מהרגע בו השוטר המתנדב ביקש ממני לנשוף. הוא לקח את ה"ינשוף" לניידת לבדוק כמה שנות מאסר אני מקבל כאן ועכשיו. אני מזיע, מתנשף, עם תעוקה בחזה ויובש בפה. עכשיו באמת בא לי בירה קרה...
הזמן נמשך כאילו בהילוך איטי. מחכה לגורלי. ואז אני רואה אותו חוזר מהניידת. לא מחייך. סימן לא טוב. מתקרב ואומר לי - ערב טוב, סע לשלום, הכל תקין.
ישששש. כנראה שיש השגחה עליונה וגם הבנתי עוד משהו עקרוני על מרחבי הזמן. ברגע הזה הבנתי מהו הנצח. הזמן שעובר בין הנשיפה ל"ינשוף" - ועד "סע לשלום"....
Comentarios