אני זוכר את הרגע.
אני ממש זוכר את ההרגשה,
בה הבנתי שאני מאוהב.
בך.
לא משנה כמה שנים יעברו,
לא משנה כמה נשתנה מאז הערב ההוא,
אני עדיין זוכר את הסימן.
שזהו.
אני יכול להרגיש את הרגע,
את הרגש המרחף,
את ההבנה,
שדי.
נגמר המסע.
אפשר לשחרר,
להיות מי שאני,
באמת.
להתחיל לחייך,
באמת ולא כי צריך,
הגענו למקום טוב,
ביחד.
בלי ברקים וללא רעמים,
בלי צלצול פעמונים ונגינת המלאכים,
קופידון לא קלע פה חץ
ואז עוד לא הייתה אפליקציה לאיחוד לבבות,
אבל הלב ידע.
שאת ואני – זה הכי נכון.
לתמיד.
הפסל - Michael Alfano
Comments