עניינים חשובים

מה העניינים? – שאלה שלא על מנת לקבל תשובה. אין פה התעמקות במצבכם או ציפייה להצהרת רגשות, מצב בריאות, עומק יתרתכם בבנק, מה עלה בגורלה של הילדה שברחה לכם מהבית לפני שעה בהבטחה חגיגית שלא תשוב עוד ל"בית הזה", איך הסקס שלכם, מה יש לאכול היום בארוחת צהרים? – עניינים שכנראה אינם מדירים שינה מעיניו של השואל, למעט השאלה עצמה, המשמשת עבורו כפתיח למונולוג משעמם על מצב ענייניו שלו; הבנק, הבריאות, האישה והילדה שלו, שמאיימות לברוח מהבית. כל אחת וסיבותיה שלה. אתם יודעים – הדברים החשובים באמת, לשואל כמובן.

אבל לא כולם ממש אנוכיים.

אז מה העניינים?

- אהה

- נו, באמת,

סוחבים.

– טוב, שמע, רציתי לבקש ממך שתכנס לסניף הבנק חתום לנו על ערבות למשכנתא שלקחתי לדירה עבור הבת שלנו שמתחתנת...

או:

- מה העניינים?

– עשׂר, יהיה עוד קצת יותר טוב - נשתגע.

– יופי, אולי תקפצו אלינו בערב?

– תראה, זה קצת קשה כי שושי שוכבת בבית עם גבס עד הברך ואני צריך הערב להחליף את הסבתא ששומרת במשך היום על הילדה שאושפזה בבית חולים עם חשש לדלקת קרום המוח, אז אולי נדחה את זה עד שהעניינים יירגעו קצת?

ההתעניינות הרבה במצבך יכולה להיות גם משהו סופי. קריאה שמסכמת מצב ופליאה על כך שהינך נושם עדיין, כמו למשל כאשר לא הצלחתם לבלום בזמן ופיצחתם את הפנס האחורי במכונית שלפניכם ברמזור, ואז יוצא אליכם הנהג "הדפוק" ופורץ בשאגות "מה העניינים?!"

במקרה זה לדעתי אין טעם להתחיל לספר לו על האישה הסוררת, הילדה החולה, בעל שעיצבן אותך הבוקר, או סבתא ששמה ברז בדיוק כשצריך אותה – נראה שזה רק יעלה לו את לחץ הדם.

באזורי הפשע הלא מאורגן לחופי הים התיכון, כאשר שלא בכוונה שיגרת כדור פינג פונג נוקשה בעוצמה בינונית בגבו של בריון רגיש, שעיר כתפיים ועצבני – אם הוא פונה ישירות ב"מה העניינים?" המלווה בתנועת כף יד אחת הבוחשת את האוויר בכיוונך, נראה שהמיקסר השזוף והעצבני הזה אינו מתעניין בדיוק במצב ענייניך אלא יש חשש מבוסס כי הנ"ל מתכנן לצמצם בקרוב את נוכחותך לעניין מינימלי.

אגב, למרות חוסר הרצינות והכנות במילות הקשר הנפוצות כמו "מה העניינים", "מה נשמע", "כִּיף", "אז מה שלומכם", הרי בכל פעם שאנחנו מוותרים על השימוש בהן כהקדמה לשיחה, יש לנו הרגשה של החמצה. גישה עניינית לנושא היא ממש בלתי מנומסת ועלולה לקצר את משך השיחה לחמש שניות:

– תקפצו אלינו בשבת?

– לא!

נראה שאין מנוס. חייבים להתחיל עם העניינים וכו'. פעם ניסינו להיפגש עם מישהו בלי הריטואל הלשוני הענייני. קדחת, זה לא הולך. ברגע השתיקה הראשון, כאשר לקחנו פסק זמן למחשבה והפסקנו במלל השוטף, בחישוב מסלול מחדש – ספגנו את זה חזיתית: "טוב, אז חוץ מזה, מה העניינים?"

קרדיט לצילום - הרבנית מבית נחמיה.