ערב של שושנים

ערבי הקורונה היו הזדמנות פז לחיזוק החברות ומערכת היחסים הבין אישית שלנו אשר נשחקה בחודשים האחרונים בהם שחקנו את שלט הטלוויזיה עד דק. בהתחלה עבדנו על חיזוק הזוגיות, אחר כך עם בני הבית, וכשגומרים לריב עם כולם – קובעים עם חברים שמזמן לא התכנסנו ביחד.

כוס אמאק אם אני קובע שוב לבקר אותם בקן האוהבים שלהם בלב תל אביב. לילה גשום, אין שום סיכוי למצוא מקום חניה בצד המותר של הרחוב, ואם כבר יש רווח בין שתי מכוניות – אין כל סיכוי שאצליח לדחוס מכונית סבירה בלי להשאיר סימני נגיעות קלות על דופן שלוש מכוניות חונות תמימות מסביב. ואנחנו הרי שומרים נגיעה...

אבל לא זה העניין. לא נוטשים חבר שמלווה אותי כבר למעלה מארבעים שנה, בגלל כמה דקות הליכה לחה מהחניון הלא סמוך, עד לביתו בקומה השלישית.

דירה חמודה, מעוצבת עם טאץ' אירופאי מגזיני, פרקטית אבל עם אמבט מפנק לשכשוך בסוף היום, כמה צעצועי נכדים על מדף גבוה, רהיטים שנאספו בטוב טעם עוד בימים כש"טולמנס" הייתה האופציה המועדפת למי שיכול היה להרשות לעצמו ולא מצא חניה מול "רהיטי קסטיאל" בדרום תל אביב. עיצוב מתקן ומשדרג לבית הקודם עם אסלה בצבע מוקה, להיט שנות השבעים. מקום לזוגיות נפלאה שאפשר ליצור רק בפרק ב', בתנאי ששרדתם נפשית את משבר הפרידה מהאמא של כל ילדיך, אשר עד היום לא מוכנה שהנכדים שלכם יבואו לבקר בבית שלך עם אהבת חייך, להלן המעצבת.

באנו חושך לגרש, ואחרי שני בקבוקי יין, ראינו את האור. את האהבה שלמרות הקורונה, עיצומי הילדים והנכדים, קומה שלישית עם מעלית בגודל של A4 ובעומק של שישיית מי עדן - הזוגיות שעדיין זורמת למרות שהחבר שלי חי בשנים האחרונות עם המעצבת הפרטית שלו בפרק ב' של חייו אי שם בריביירה האיטלקית. הרחק מכל ישראליות, מהקיבוץ בו צמח, מהחבר'ה של בית הספר החקלאי בפרדס חנה איתם התעצב ופרח למומחה אזורי בפיתוח גידולי שדה שיחליפו בעתיד הקרוב את הסטייקים ושאר הבשרים שמכלים את משאבי המזון של כדור הארץ.

קילו בשר או ארבעים קילו קטניות? כל סטייק בצלחת הוא עוד חור קטן באוזון שניצר מנפיחת העגל הרך והמוגז. זאת הסיסמה איתה הצליח לשכנע מיניסטרים לחקלאות בכל מדינה בה קנו ממנו חממות, מערכות השקיה ממוחשבות, חלומות לשובע עממי והקטנת החורים בשכבת האוזון.

זה התקציר למנהלים. כך הוא מסביר את היאכטה במרינה הנפוליטנית, מכונית פורשה צבעונית דו מושבית שחונה במוסך אי שם מעבר לים, תזרים התמיכה בילדים שלו, שלה וגם הלארג'יות בה ויתר על כל מה שהיה לו כשעזב את הבית אחרי הרבה שנות נישואים לא מאושרים בכלל ועבר עם אהבתו לגור הרחק מכל הרוע, וקרוב למסי ורונלדו.

השיר על ההוא שלקח מזוודה ועזב את הקיבוץ עם בלוריתו המתנפנפת ועשרה שקלים בארנק, היה יכול להיכתב עליו, לו רק לא היה שערו מקליש, ובעיקר בגלל שאז כבר ייעצתי לו ,כשכולנו בחבורה הבנו שהוא במסלול הזדקרות, כי עדיף לשמור בצד במזומן חבילת שטרות שיממנו ויקלו עבורו את הסבל בשנת המשפטים הסוערת שהגיעה, רגע אחרי טריקת הדלת.

שני בקבוקי יין על שני זוגות, כשבעיקר רק הגברים שותים, מעלים זיכרונות ומציפים געגוע לפעם, לימי התום, כשהבטן שלנו ידעה את מה שהראש הבין אחרי שלושים שנה. בגיל 23, חודש לפני החופה, החבר שלי ביקש מאביו שיבטל את החופה. הבין שעשה טעות ו"היא" ממש לא בשבילו. רק שהוא בחור טוב, היה לו לא נעים לאכזב את כל המשפחה שכבר תפרו שמלות וחליפות, הזמינו גם את הדודה שלא דיברו איתה חמש שנים לפני החופה, ואת מי זה באמת מעניין שהחתן לא ממש אהב את הכלה. לפחות לא כמו שהוא "מת על התחת" של המעצבת שלו עכשיו.

סליחה על הצרפתית שנכתבה פה לעיל, פשוט אני סומך עליכם ששילוב המילים הזה יבהיר עד כמה הזוגיות שלהם מושלמת. ממש לא בגלל הכסף, ובטח לא אם אולי תחשבו שתפס פרגית צעירונת כחלופה לאשת נעוריו.

ערב של שושנים, יפות ורעילות, חברות ארוכה שהקורונה עושה בה רק טוב, אם שומרים על דיסטנס חברתי של שני מטר בישיבה אבל קירבה בנשמה. ערב בלי מסכות. כי לכולנו יש מלחמות בלתי סגורות, נתקים משפחתיים עם בן דוד שנעלם לפני רבע עשור אחרי שהתגרש ולא קיבל ממך את הגיבוי המתאים ולך בכלל לא היה מושג מה עובר לו בראש, עד שבמקרה נפגשתם השבוע והוא החליט לשתף אותך בסיבה לנתק; אקס שעבורו המלחמה בבית הדין הרבני רק החלה אחרי שהדיינים החליטו שאתם כבר לא; אקסית שחושבת כי למרות שהתגרשתם לפני חמש שנים, אתם עדיין שותפים בירושה שקבלת לאחרונה מהוריך אללה ירחמו על נשמתם; מלחמות מיותרות, מגעילות, שאצל מי שרק מצליח להרים הראש ממפלס החרא - רק מקרבות ומאחדות זוגיות של פרק ב' והילך.

אולה!

קרדית לצלמת - הרבנית אשי. יועצת אירגונית , מצילה בבריכות של מלונות יוקרה, מאמנת אישית למנהלים בכירים וכאלה שחולמים להיות כאלו, ובשאר ימות השבוע דואגת שתמיד אופיע בציבור במיטב מחלצותי ...