פינת האושר

המקום הכי מבוקש בבר השכונתי שלנו זאת פינת הבר. מיקום אסטרטגי מושלם, קרוב לשותפ.ה לבילוי ובמרחק דיבור עם הברמן לבקרת זרם המשקאות מבקבוקיו לכוסיות שלנו. אם אין לכם בעיות קשב, ריכוז או שמיעה - תוכלו לנהל שיחה ברמה מסויימת, גם אם לא תבינו רבע מהמילים שמתאדות ומתערבבות בצלילי האווירה השמחה מסביב.

בבר "הקבוע" שלי, יש לי מושב קבוע, בפינה כמובן. שם תוכלו למצוא אותי עם כניסתכם. נקודה אסטרטגית ממנה אני רואה את הכניסה, את מי שיושב.ת לידי, את הבר-מן, ובגילנו זה גם חשוב - עם נגישות קרובה לשירותים. בפינה אפשר תמיד לקרוא שפתיים, לנסות להתקרב אל הדובר, לנחש או להשלים ברמת תשבץ הגיון את המילים שלא שמעתם, או פשוט לומר לו - מה אמרת? זה בסדר. אני כבר רגיל לכך שבערב שכזה אני חוזר על חלק מהמשפטים שלי יותר מפעם אחת. תלוי עד כמה מנהל המשמרת החליט לקורע לנו את עור התוף באותו ערב.

בשעות ה"שעה השמחה", HAPPY HOUR מכפילים את המשקאות שלך באותו המחיר רק בגלל שהצלחת להגיע לפני גל הבליינים הרגיל; שעה שמחה בה באים הקבועים, החסכנים, המתוחכמים, מי שאין לו ילדים קטנים שמחייבים ריטואל השכבה מתמשך לעת ערב - עוצמת הרמקולים רגועה יותר, כמו בשידורי הטלוויזיה. שם המערכת מתוכנתת להגביר את עוצמת השמע בעת הפרסומות.

השבוע היה לנו דיון מעניין על הבר. השוואת מחירים בין איטליה לתל אביב. זה שאספרסו קצר עולה שם אירו אחד ובתל אביב 8 שקלים, פי שתיים, דיינו. אבל זה שכוס אפרול שפריץ עולה בלב רומא 4 אירו ובתל אביב עולה למעלה מארבעים שקלים - ממש לא מובן. משקה המורכב בעיקר מסודה, פלח תפוז, הרבה קרח, מעט יין לבן ואפרול , הילד הצעיר נטול המרירות של משפחת הקמפרי. מחיר מופקע, כמו הרבה מחירים נטולי הגיון בעיר הכי יקרה בעולם, דבר שמעצבן וגורם לנו לוותר על האפרול שפריץ, ולהזמין ויסקי...