ברבע אחרי הקורונה - ניפגש.
ברבע אחרי - נטוס, נרקוד, נתקהל, ננגב חומוס ונשתה ויסקי, ננשום חופשי, בלפור יחזור להיות הצהרת, ככר פריז תהיה יעד תיירותי בצרפת, והגשרים יובילו לצד השני של המחלף.
ברגע אחרי - נחליף פה את ההנהגה הפוליטית במשהו יותר הגיוני, פחות מאוזן ויותר החלטי, משהו שמגיע לנו בזכות, לתושבי מדינת תל אביב שאינם חרדים או ערבים קיצוניים, משהו אשר לשם שינוי גם ימשול פה.
כשהקורונה תסיים - רובנו עדיין נהיה פה, חזקים וגיבורים על הווירוס הערמומי, שבזכות הפעילות בחדר הכושר וכדורי ויטמיני C+D שהאישה נתנה לנו כל ערב, ננשום עמוק בלי המסיכה ונתגעגע לסבא, שלא ממש החזיק מעמד, נדבק, דעך ומת.
בחלוף הקורונה לא נשכח. על חטאי היוהרה, התאווה לשררה, הון ושלטון, נזכור וננקום. את כל קבוצת המטורללים שכרגע אנו מהם מתעלמים, מסננים, לא שומעים, חושבים שהם ממש לא נורמליים, נזכור ולא נשכח. המכחישים, החוששים מה"אח הגדול" שיזריק להם משדרים זעירים לגופם, המאמצי תאוריות קונספירציה ממעבדות עלומות בסין ועד למרתפי הבונים החופשיים. לכל הלא מתחסנים, שמצידי יכולים גם לא לשתות חלב, לא לאכול בשר, לא להצביע, לא לעשן, לא לקנות מוצרים מגרמניה, לא למכור את הפרארי, שיעשו מה שהם רוצים, רק לא על חשבון המיטה שלי בבית החולים...
לכל מי שמצא עצמו באופן מפתיע תורם חדר מדירתו כמשרד לחברה שמעסיקה אותו בנדיבות בשלט רחוק כל היום, גם כשהילדים שלו מתרפקים על הדלת הנעולה ומתחננים אליו שיצא אליהם כי אימא כבר התמוטטה בסלון והכריזה על תבוסה רבתית. היא מחר אורזת תיק ומתנדבת לגרין פיס באנטרטיקה או מנזר בודהיסטי בטיבט, לא משנה לה – לאן שתהיה הטיסה הראשונה מפה, רק לברוח.
כשתעבור המגיפה הזאת, יום אחד, כשהווירוס פשוט ייחלש ויימוג - נאסוף את מה שנשאר, ונוכיח לכל העולם, כי ישראל היא הסטארט אפ ניישן הבלתי מותש ובטח לא מנוצח, על ידי רודנים, ווירוסים, אנרכיסטים קיצוניים ורבנים הזויים.
וביום הזה - נעשה ריסטרט, כמו שלימדו אותנו, כי בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו...
עד אז - שנה טובה לכל החברים שלי, תשמרו על עצמכם כי אין לי הרבה כמותכם, המדינה הזאת חזקה בעיקר בזכותכם, ובלי חברים - באמת אין כל סיבה להישאר פה...
コメント