המצב מעיק. הטיפטוף היומי של בשורות האיוב מהקרבות בדרום ובצפון. אי הוודאות והתעוקה בכיכר החטופים והנעדרים. התל אביבים בעיקר יודעים לתת כתף להתיישבות החקלאית המפרפרת. קציר, מסיק, בציר, קטיף, קלטור, דילול, מיון, גדיד(תמרים), ארייה(תאנים) ובעיקר קניית ארגזי תוצרת הארץ מהחקלאים שממש לא יודעים איך יעברו עוד עונה בלי החבר'ה התאילנדים....
בין התנדבות בשינוע חמגשיות לפלוגות המילואים בנגב המערבי לזומים משמימים שמחזירים אותנו לשגרת הקורונה; כשהצלחנו לתאם לנו צהרים משותפים על המרפסת של צביקה- נפגשנו לפלאפל ישראלי. הלכנו על הלאנץ' הכי בסיסי, הכי ישראלי, הכי טעים.
הבחור הצליח להשיג את המתכון הקסום לפלאפל של "הקוסם" מרחוב המלך ג'ורג בואך DC, הדיזנגוף סנטר, החפ"ק התל אביבי למעשים טובים.
סיר של שמן רותח, ערימת פיתות תימניות בשרניות שמסוגלות להכיל מלוא הטנא מבלי להתפקע ומבלי לטפטף טחינה, בצד קצת חומוס/טחינה/כרוב חמוץ, ריבועי עגבניה לרב"י שלנו ובעיקר לא לשכוח את קערת ענפי פטרוזיליה ירוקה לחברי ששון מפרדס כץ.
הדברים הכי פשוטים, כמו כל דבר ישראלי, הם הכי מוצלחים.
גם הוויסקי הישראלי מפאתי בלומפילד M&H; בקבוק קלאסי, בלי מדליות אבל טעים. בלי וותק של 12 בחבית כמו אחיו הסקוטים אלא רק כשלוש שנים התיישנות בלבד, ביפו. לך תסביר לסקוטים כי אצלנו בשלוש שנים מצליחים להגיע לויסקי הכי טוב בעולם. זוכה במדליית זהב עולמית. ויסקי שבמקור לא תוכנן ללוות לאנץ פלאפל לחברים שלי, אבל שלמה מבנגקוק בחר להביא אותו במקום בונבוניירה המקובלת במחוזות ילדותו.
הכל היה מושלם. הפלאפל הקסום, החבר'ה, הוויסקי היפואי, הכל לבד מזה שהמדריך שלי מפרויקט "אבא חטוב" קורא את זה ובטוח שמקבל אירוע לבבי מהקטע שלי עם הפיתה.
Comments