כשתשמעו את האזעקה, תרוצו מופתעים למרפסת להבין אם זה באמת או תקלה, תשמעו את הבומים הראשונים, תבינו שזהו. הלך עלינו. אנחנו שוב במלחמה. הפעם על הבית. על החיים ועל המוות.
הזחיחות, הבטחון המזויף, לנו זה לא יקרה.
ידידותנו עם האמריקנים, משפחת העמים, לעולם לא עוד, איום המכה השניה, הצוללת התשיעית, נצח ישראל - איפה אתם?
כנראה שזהו. מישהו, אי שם, החליט שנמאס לו מהפצע המוגלתי ציוני שמציק לכולם בלב העולם המוסלמי וצריך לפוצץ את הפצע המדמם ומציק פעם אחת ולתמיד.
12 טילים בליסטיים שוגרו מלב המדבר ישר ללב האויב הציוני, 12 שליחים, לתריסר שבטי ישראל שיתאדו בגל חום מיידי, ובום - הלך האלטנוילנד, החזון של שיבת ציון, מקצרין ועד החוף של מוש בדרום, מרכז שוסטר, וגם בר "הקופסא". הכול. כולל.
איך לא הבנו, למה לא שמענו, מי הגאון שקבע כי זה סתם איומים, משפחת העמים לא תיתן, הצנטריפוגות לא שמישות, לא יעלה על הדעת, יש לנו כיפת ברזל, מטה קסמים, הטייסים הטובים בעולם ובעזרת השם, הכי חשוב - יהיה בסדר!
הזוי? הכותב על חומרי הזיה? פחדן ובוגד? שמאלני? טיפש? הטוקבקיסטים כבר מחדדים מקלדת, הדרך הכי קלה להתמודד עם הפחדים שלהם, לבטל את המפחיד התורן. תשובתי להם, מילה אחת. קייב. מקווה שהבנתם.
מעולם לא דיברתי עם הבנות שלי על נהלי מילוט מפה. אין לנו מזוודות מוכנות בתא המטען, יהלומים מוסלקים במעיל, דרכון פורטוגלי, פק"ל מילוט מוסדר ונקודת מפגש עתידית ברבע אחרי המלחמה. לא מדברים על זה אצלנו. אבל אולי הגיע הזמן. כי גם בקייב בערב לפני הפלישה, עוד בילו במועדונים, עד שלא שמעו את הדי ג'י בגלל רעש הטנקים....
Comments