ריצת משוכות

גם לכם יש הרגשה שאתם כבר הרבה זמן בעיצומו של ריצת משוכות אישית?

רצים כמיטב יכולתנו עד למשוכה התורנית, עושים את הדילוג הנדרש, מתאפסים וממשיכים בריצה עד למשוכה הבאה. מדלגים, ורצים. לפעמים הדילוג הוא קליל ומדי פעם צריך להתאמץ בדרך לשרוד את המכשול החדש שתמיד מגיע בתזמון הכי לא מתאים.

מכשולים רגשיים, תעסוקתיים, בריאותיים, נפשיים - לך תדע מה מחכה לך במסלול חייך. 120 גוונים של דילוגים. משבר מקובלות בתיכון, מבחני קבלה לסיירת, אסתי כנראה לא אוהבת אותי יותר, פסיכומטרי, ראיון קבלה לפקולטה יוקרתית, התקף אסטמה, מבחני לשכה, הריב המשמעותי הראשון עם אבא, כאב בטן שמסתיים בצלקת חמודה לרוחב הבטן - אני לא אמנה את כל 120 המכשולים פחות או יותר אותם כולנו חווים בריצת חיינו. מדלגים, בדרך כלל בהצלחה, וממשיכים הלאה, להתמודדות הבאה. גם אם מתרסקים ומועדים, לא קרה בעצם שום דבר. ממשיכים בריצה, רק עם צליעה קטנה, שמתגברת ככל שנופלים יותר. או שמגיעים אל הסיום, ומנסים להיזכר אל מה בעצם רצנו?

נהנים, טוב לכם, הנכדים מתרפקים, זמנכם מלא בהגשמה עצמית וחוגי העשרה - תהנו מכל רגע. מניסיון כולנו, ברור - המשוכה הבאה כבר עומדת עבורכם באמצע המסלול. רק שאף אחד לא רואה אותה, עד צלצול הטלפון, המכתב, ה-SMS, עננת דיכאון, הכאב החד, הדמעה שראית אצלה בעיין - לא משנה מה. עכשיו צריך לעזוב הכול לדלג על המשוכה התורנית. ריצה נעימה...