שמתי לב שכבר לא פותחים פאבים. רק בר קוקטיילים, בר ג'ין, בר עם אלף בקבוקי ויסקי. בר עם עשרים ברזי בירה. הפאבים חזרו לבריטניה.
כשגבי ברלין, שרה'לה שרון ואני שרנו בציבור, זה היה עם בירה וציפס. מקסימום פלטת מטוגנים שהכילה מבחר נקניקיות ונתחי בשר ש"אצל עמירם" בסוף דיזינגוף למדנו להעריך. הרבה לפני שיאיר לפיד שר בגאנקי בחיבוק צמוד עם עינת שרוף. כך שבין בירה לצ'ייסר, גם מוזיקה מקפיצה שלפעמים העלתה אותנו על השולחנות. בשביל הפוזה. לא בשביל צילום יחצ"נות של סלבריטאי. וכשרוקדים על שולחן, זה כמעט וודאי שיקרה לכם מה שקרה לרבים מהחברים - אורתופדית ב'...
לרקוד על השולחנות. הוא רצה לשתות עד שלא ידע יותר. כך, להסיט בזרועו את כל הכוסות הצידה ולדלג בקלילות על השולחן הארוך, בין צלחות הצ'יפס המטוגנים, לאבד את הבושה והראש. שנים הוא קורא על פאבים, מועדונים, מסעדות ומקומות הווי משכנם של חבורות שירה בציבור משירי ארץ, בירות ומטוגנים, ולסיום איך אפשר בלי ריקוד השולחנות?
אוה-זינגרלה!
לגמור את השבוע על השולחן, לא שולחן ניתוחים חס וחלילה. לתפוס ראש טוב בערב חמישי, לקראת סוף השבוע הארוך, שיאפשר לו להתגבר על כאב הראש מעודף האלכוהול ולהשלים עם הבושה - איך בכלל העז להסיר את חולצתו ולפרוץ במחול דבקה סוער לאורך השולחן. כרסו מקפצת לפניו, זיעתו נוטפת לכל עבר, ומגרונו בוקעים גלגולי לשון וסלסולי שירה תימנית, תוך לגימות חפוזות מבקבוק הוודקה שחבר הגיש לו. יא־חלאולה!
לצאת מהשגרה, מהכבדות, מתוכנות מחשב מסודרות, תוכניות שווק מוגדרות וטורי מספרים מאוזנים. לתפוס את קופסת הפח המשמשת בימים כתיקונם לאכסון מפיות נייר, ולתופף עליה ערב שלם עם כף, כאילו הייתה תוף מרים.
לרקוד בין שתיים, אחת "מלמבדת" מכל צד, שיכורות ומשוחררות לפחות כמוהו. נצמדות אליו ומפזזות בחיוך רחב, מנסות לשכוח הערב את שעמום השבוע שחלף, והוא בכלל לא ידע שלמורה הגרה איתם בשכנות כבר שנתיים יש חום גוף שכזה.
וכשמתחילים לרקוד על שולחנות בפאב רק בגיל ארבעים, צפו להפתעות. כמו מעידה קלה מגובה השולחן שהסתיימה לבד מהבושה והרבה כוסות שבורות גם בנקע בקרסול, כאב חד ליומיים שכמעט הצליח להשכיח ממנו את הבחילה הנוראה וכאב הראש שהופיע למחרת. מיגרנת יום ששי בבוקר...
"לרקוד על השולחנות רצית. אהה?" צחקה אשתו כל הדרך כשנהגה במכוניתם הביתה, כשהוא שקוע בכאבו ובושתו, כאשר זוג השכנים מנמנמים בספסל האחורי של מכוניתם, השכנה חמת הגוף והמזג מכורבלת בזרועות בעלה, חולמת על ריקוד למבדה סוער בזרועותיו על חוף הים.
היית מת!
חם ,ישיר וכרגיל מענג לקרוא.אין כמוך,אחי.