רעש משותף

15 קומות. 4 דירות בקומה. בית משותף בן למעלה מארבעים שנה. לא הגיע הזמן לרענן את הדירה? לא רק צבע. קירות, חיפויים, חדרי רחצה, מטבח מודרני, חלונות מבלגיה, ריהוט נח המותאם לגיל בעלי הנכס; מזגנים חסכוניים, שקטים ונמרצים, תוספת מרפסת ואיחוד חדרים כי הילדים מזמן עזבו את הבית ואם תשאירו חדר פנוי - הם עלולים לחזור אל הקן החם במשבר הזוגיות הראשון שלהם...

60 שכנים יקרים, לכל אחד יש חלומות לשפר את ביתו, לעדכן את איכות חייו, לבזבז את כל מה שחסך בשנות הקורונה, לעבור לתצורת חיים עדכנית אחרי שפרש מהעבודה לגמלאות ועבר ממש לגור בדירה. הנקודה הכואב הראשונה היא - למה כולם לא יכולים לעשות את זה בבת אחת, אלא השיפוץ הבייתי נמשך ונמשך, כל דירה בטיימינג שלה.

שכנים חדשים מגיעים - ומיד חוצבים את הקירות ובונים הכול מחדש. הם עדיין לא גרים בבניין, כך שאת הרעש והלכלוך הם לא ממש חווים, אלא רק סופגים מחמאות בוואסטאפ הבייתי. הלכלוך במעלית, האבק בחדר המדרגות, רסיסי הבלוקים שנושרים על הכביסה של השכנה מלמטה, ובעיקר הרעש שמפריע לבת של השכנה להתרכז בהכנה לבחינות סוף הסמסטר שלה ונאלצת כל בוקר לארוז עצמה וללכת להתמקם בספריית האוניברסיטה לאווירה קצת יותר מוגנת ושקטה.

כולנו משפצים. כולנו מרעישים. כולנו מנסים לנקות האבק בסוף היום מהמרחבים המשותפים בבניין אחרי הקבלן החייכן שהתקשרנו אליו בהנחה שהוא כבר יסתדר עם השכנים - רק שהוא עוד מעט הולך לחרב יחסי שכנות בבניין אחר, ואתם חוזרים לגור עוד שנים רבות בסמוך לשכנה מבוגרת שלכם. אישה יקרה וצלולה, שלעולם לא תשכח לכם את רעש ה"קונגו" שכרסם את הקיר בטון שהפריע לכם ביצירת רחבת ריקודים מדהימה ב"אופן ספייס" הסלוני שייצרתם לכם, להכיל זוג גמלאים פדלאות כמותכם, שהריקוד היחיד שיהיה אצלכם אולי, יהיה טנגו איטי לאור נרות בט"ו באב הקרוב, אם רק תזכרו זאת בענני הדימנסיה המתקרבת, תקלה אותה אי אפשר יהיה לשפץ.

בשכונה שלנו, כמו ברוב העיר, מסתיים בימים אלו פרויקט פינוי בינוי של שלושה בניינים ממש מול המרפסת שלנו. לחוות את בניית ארצנו לגובה, ביחד עם שיפוץ מעונות שכננו לדורות הבאים, הייתה חוויה מאתגרת. מאבק דו-גזרתי מול מנהל העבודה בקומה מעלי, למוקד 106 עבורם הפכתי להיות קצין תצפית קדמי מול הפרות רישיון הבניה של חברת הבניה ממול. מומלץ ביותר לפנות לחבר'ה במוקד זה. בגללנו השתנו שיטות השיוף של הקבלן, השתנו שעות הפעלת הקומפרסורים שלו, ובגדול הקטנו את רווחי החברה בפרויקט. מצד שני, אנחנו הצלחנו לנמנם בין שתיים לארבע...

מהשיפוצים אי אפשר להתחמק. אבל אפשר לצמצם העצבים. למשל, לקחת את חוקי הבניה להגנת הדייר קצת יותר באנושיות ולהחליט כי את החציבות המרעישות לא חייבים לעשות החל משבע וחצי בבוקר. בטוח כי אפשר להתחיל בעבודות פחות מרעישות ולדחות את פיצוץ עור התוף שלנו קצת יותר מאוחר. אפשר גם להסכים בבניין כי פה עושים בלגן רק בחודשי יולי-אוגוסט. חודשים בהם אנחנו מארחים את הנכדים, ואז קבלן השיפוצים מגיע אלינו ומבקש שנרגיע אותם כי הרעש שלהם מפריע לפועלים להתרכז...

שבע וחצי בבוקר. קץ הפנטזיה על שינה ללא גבולות. חלום שהחזיק אותנו כל שנות היקיצה המוקדמת לעבודת משמרות. הבוקר שוב החוצב התורן מפעיל את הקונגו התורן.

בבניין שלנו, אם אתה לא מתעורר בבוקר עם צליל "סולל בונה", והכל שקט סביבך - זהירות! תבדוק מהר אם אתה עדיין חי...