רשאי לנחות

4X-CBI

רשאי לנחות על מסלול 21!" – תקשורת אווירית נוהלית שמזכירה לי כל כך הרבה משדה התעופה הכי עמוס במרכז ארצנו, משדה התעופה הכי קרוב הביתה, מהמסלול הכי חרוש במזרח התיכון.

לאורך גדר השדה היו רצים ונובחים כלבי השמירה, שאהבנו לרחם עליהם. פעם הייתה שם גם הפגנה לשחרורם - רק לא הבנתי אם המפגינים גם רוצים לעשות שמירה בנוסח המקובל במקום הכלבים, עם רובה צ'כי ופטרולים לאורך הגדר, בלילה קר ומשעמם, לאבטח את המסלול מפני פלישת מחבלים גולשי גלים בחוף תל ברוך.

סבא אפרים, שעלה בשנות העשרים מרוסיה הלבנה לחיפה ועבד בתחזוקת קטרי רכבת ישראל, הצליח לאסוף גרוש ללירה וביחד עם בן דודו רכש קרקע בארץ ישראל. איזה מגרש קטן, צפונית לצפון תל אביב, מעבר לירקון, אחרי תחנת החשמל על שם רידינג. מאז היה לי סבא בעל נכסים. בעל מגרש ליתר דיוק.

כלומר – אחרי שמחלקים אותו עם הבן דוד ומורידים ממנו את החלקים שהולאמו לטובת בניית מבני ציבור, נשאר ממנו שטח נטו שקשה לקרוא לו מגרש. אולי ערוגה יהיה מדויק יותר.

על הערוגה הזאת לימים, החליטה הממשלה לבנות את שדה התעופה, להלן שדה דב, שבהמשך הוכרז כנכס אסטרטגי ללא תחליף, וכל מטוס שהמריא או נחת מאילת – הסיע על הערוגה המשפחתית שלנו. כך שבארוחות חג, אחרי הדיון בבריאותה של דודה סוניה והקריירה של ד"ר עמי – עברנו מיד להרהר בנכסים המשפחתיים על גדות הירקון, המבשילים ומשתבחים עם השנים לאפשרות שאחד הנכדים יהיה לקבלן/יזם עירוני מצליח.

את הזכות על הערוגה מזמן המירה המשפחה לזכויות חלופיות בעציץ נדלניסטי אחר – ומה שנשאר כיום זה רק החלום של סבתא שלי עליה השלום, שרצתה תמיד לבנות לעצמה בית על שפת ימה של תל אביב ובסוף נקברה באחוזת קבר מכובדת על מדרונות הכרמל עם נוף מרהיב לים התיכון, רק שזה בחיפה ולא בעיר ללא הפסקה שלנו.

ומה עם שדה התעופה? אותם מגרשים מבוקשים שבעליהם לחצו לקבל אותם לפני שנתיים במיידי , וגרמו להרבה אילתניקים לטרטור גדול בכל עליה צפונה– עדיין עומדים בשיממונם, מחכים לפועלים שיבואו ויבנו שם בנייני מגורים מול הגלים.

אז CBI– "בטל אישור נחיתה, לך סביב!" נתב"ג מחכה לך...