שעת סיפור

כשאתם קובעים איתי פגישה, אין צורך שתגיעו רבע שעה קודם או רבע שעה אחר כך. איתי אתם יכולים להיות בטוחים שכשתגיעו , אני אהיה שם.

בלי איחור אקדמאי, בלי טריקים של כבוד, בלי שטיקים של בכירות, ללא התחשבות במספר האישי או באחוזי הנכות. אני מגיע כפי שדיברנו לפני מספר ימים. בשעה היעודה. בזמן.

הרי לא השתנה משהו. לא הודעת לי שיש לך קביים או ששללו לך את רשיון הנהיגה. אין השבוע סגר ולא ראיתי בשכונה חיילים בריטים במחסומים. הפגישה יכלה להתקיים בזמן, אילו רק היינו מגיעים.

פרט שולי.

אתם מכירים את אלו שמתקשרים מהדרך ומעדכנים אותך על פקק באיילון. מספרים על הפגנת מגדלי האבוקדו בצומת הרצליה, פתאום הם צריכים לשרותים, היה להם חור בבטן שחייב אותם להפסקת רענון בלתי מתוכננת, משתפים אותך כי הבת שלהם השאירה את הרכב ללא דלק והם חייבים עכשיו לתדלק, עכשיו הם הבינו שהם לא ממש יכולים להיכנס עם הרכב לתוך בית הקפה, וצריך גם למצוא חניה; רגע, אתה בטוח שקבענו את הפגישה להיום? תגיד, אם אמרת לי להגיע לארקפה בקניון רמת אביב, למה אתה בארקפה במרכז שוסטר? לא תאמין איך הווייז הזה מצליח להכניס אותי לכל פקק בדרך; בעצם, מה הבעיה לעשות את זה בזום?

וואלה, הלוואי שהייתם יצירתיים בשיחה אחר כך, על החיים, כפי שאתם ממציאים סיפורים עלובים בחמש הדקות הראשונה של הפגישה. שעת הסיפור של המאחר המצוי.

כוסאמה כל המאחרים האלה.