שפגט וואלנטיין

יקירתי, מספר פעמים בשנה אנחנו משחקים אותה רומנטיים. יום האהבה, יום הנישואין, יום הולדת (שלה כמובן), יום המשפחה, סילבסטר, ט"ו באב למהדרין וכמובן ביום הקדוש וולנטיין יימח שמו , בשאר ימות השנה אנחנו ספונטניים. כלומר: " אוהב אותך מאמי, אבל תני לי לראות את סוף הפרק הזה בנטפליקס ואחר כך, כולי שלך."

ילד פרחים ומרדפים, ילד של הבייבי בומרס, ילד שכבר לא ילד – כלומר, סבא צעיר לנכדים מבוגרים, ובעל וותיק לרעייה עם נפש צעירה, באמא שלך, מה תבקשי ולא התמסרתי למרות שזה ממש לא בראש שלי?

זוכרת שמיד כשהרכתי אותך סיפרת לי שאת מאוהבת במעמקי ים סוף וצלילת עומק עושה לך את זה? אז את בטח לא שכחת את השקיעות שלי לעומק 30 מטר, מתנשף בכבדות, גומר את תכולת מכליי הצלילה בתוך פחות מעשרים דקות, ומנסה לא לפוצץ את הריאות בעליה מבוקרת פחות או יותר לפני המים לשאוף חמצן לפני שאני טובע?

בטח לא תשכחי איך במהלך החיזורים שלי הצלחת לשכנע אותי ללמוד לגלוש באתרי הסקי הנבחרים באירופה, כשעד אז הכי קרוב לשלג היה כשערבבתי כמה קוביות קרח בוויסקי. בזכותך למדתי בגיל 45 לגלוש בקבוצה עם הרבה צעירים שעדיין לא עשו בר מיצוה, ולא בגלל שהיו נוצרים.

איתך הפכתי מפרח קיר תל אביבי קלאסי במסיבות לרקדן רוק אנד רול חצי מקצועי, שבערבי הריקודים בקלאב מד תמיד הגענו לגמר תחרות הריקודים הסלוניים, בזכות שיעורים פרטיים שלקחתי אצל ההיא מ"רוקדים עם כוכבים"...

בזכותך למדתי לעבור עם ג'יפ 4 על 4 שבימים רגילים מטפס על מדרכות רמת אביב - בנקיקי נחלי מכתש רמון בין בולדר לבולדר בהצלבות, שיפועים ומינימום נזק לרכב המופתע שהמנומנם מרחוב דובנוב פתאום הוציא אותו למרחבי ה-60 מעלות טיפוס בלתי אפשריים במעלה הרי הנגב.

בגללך לא מכרתי את האופנוע שלי, תחביב שאולי התאים לי בגיל 16 עם טילון צהבהב חצי כוח סוס שהורכב במפעלי בית שמש על שילדה ישראלית ומנוע זקס תוצרת גרמניה עליו קרעתי את רחוב שפרינצק בואך עירוני א' , הרבה לפני שהפך להיות המרכז לאומנויות, סרטים ודור תלמידי כדורי הרטאלין לכל דכפין. רק בגלל הבקשה שלך כי נשמור את האופנוע לערבים בהם אנו הולכים להיכל התרבות והרי החניה שם בלתי אפשרית; ואז כמובן שאם יש לי דו-גלגלי, אני ה"וולט" המשפחתי רק בלי החולצה הכחולה...

אז למה היום, אחרי שהוכחתי לך, לאחותך, ולכל החברים, עד כמה אני אוהב אותך מכל וולנטיין חלופי – בחרת להנציח את אהבתנו בסדנת יוגה מול השקיעה, אירוע מושקע של עיריית תל אביב ומחלקת התמיכה בזוגות הרומנטיים, עם המדריכה סיגל ועוד חברות שלך (אף אחת מהן לא הביא בעל!) שהתפעלו מעצם העובדה שהגעתי, נמתחתי, הצחקתי את כולכן בחוסר הגמישות שלי, ובאופטימיות הבלתי תאומן שלי, כי אוכל להתכופף ולגעת ברצפה עם האצבעות בעמידה....

מאמי – אם אני עושה עכשיו שפגט – לא יהיה לך עם מי לעשות אהבה הערב בוולנטיין כי תבלי איתי באורטופדית ב' בחיפוש אחר החוליה החסרה אצלי....

שלך בהמון אהבה,

היוגיסט הגריאטר שלך